דף הבית >> שאלות ותשובות >> גירושין
 

שאלות ותשובות בנושא גירושין

שאלה: בעלי ואני החלטנו להתגרש והדבר נעשה מתוך הסכמה ובצורה מכובדת. יש לנו ילדה בת 4 שתמשיך להתגורר איתי ותבקר את אביה פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני. ההתלבטות שלנו היא לגבי הלינה אצל האבא. אני חוששת שהשינויים הרבים יהיו קשים לה ולכן נראה לי שעדיף שהיא לא תלון אצלו, בעלי חושב אחרת, מה דעתך?

אני לא רואה כל סיבה מדוע שהיא לא תלון אצל אביה כל זמן שיש שם את התנאים הנאותים לכך. בתהליך הגירושים של ההורים הילד נדרש להתמודד עם שינויים רבים ולגייס כוחות כדי להסתגל למצב החדש. אחד הגורמים המרכזיים המסייעים לו להתגבר על המצב הוא היכולת של ההורים לשמור על יחסים תקינים למרות המשבר ולהמשיך במילוי תפקידם ההורי תוך כבוד הדדי האחד כלפי השני. כאשר האבא עוזב את הבית, ומתראה עם הילד בתדירות נמוכה מהרגיל עלול להיות מצב שהקשר בין האבא לילד יפגע. כדי לצמצם את הפגיעה חשוב להקפיד על הסדרי ראייה קבועים וברורים. האפשרות של לינה בבית האב מגבירה את הסיכוי שהקשר ישמר ולפעמים יהפוך להיות נרחב ועמוק יותר מהמצב הקודם. במידה והאב מוכן ומסוגל לטפל בילדה בתהליך ההשכבה בלילה וההשכמה בבוקר שניהם רק ירוויחו מהאינטראקציה המשותפת.

אם תעשו זאת בצורה רגועה ומכבדת, אין לי ספק שביתכם תדע להתגבר על הקשיים שהמצב החדש מעורר ותסתגל למציאות החדשה והמורכבת.




שאלה: אשתי ואני נשואים שנתיים וחצי ויש לנו ילדה בת שנה. בעקבות לחצים כלכליים קיים מתח בינינו והדברים הגיעו לכדי כוונה להתגרש. השאלה היא האם יש לי זכות כאבא לדרוש את המשמורת על הילדה?

לכאורה השאלה שלך פשוטה והתשובה הייתה יכולה להיות פשוטה באותה מידה. אך בין הדברים אפשר לראות את מורכבות העניין ולהציע לך מספר נקודות למחשבה ולהתייחסות.

באופן עקרוני קיימת נטייה לתת עדיפות לאימהות בנושא המשמורת כאשר מדובר בילדים עד גיל שש. בשנים האחרונות ישנה פעילות נמרצת של ארגונים שונים בניסיון לבטל או לפחות למתן העדפה זו ואפשר לזהות ניצנים של הצלחה לפעילות זו. ישנם מקרים לא מבוטלים בהם ניתנה לאב הזכות למשמורת על ילדיו גם אם הם מתחת לגיל שש. וישנם מקרים רבים בהם נפסקה משמורת משותפת כך שלשני ההורים יש הזדמנות שווה להיות עם ילדיהם ולגדל אותם.
באופן עקרוני יש לך אפשרות לדרוש משמורת על הילדה אך קח בחשבון שסיכויך אינם גבוהים.

לצד האופציה של תביעה למשמורת בבית המשפט ישנה האפשרות לנסות ולהגיע להסכמות עם האימא של הילדה ובכך לחסוך אנרגיה רבה ובעיקר פגיעה בילדה כתוצאה מתהליך משפטי מייגע ומתסכל. המלצתי אליך היא לנסות לשוחח עם זוגתך ואם יש צורך להיעזר באיש מקצוע שיתווך בניכם ? לפני הפנייה לבית המשפט.

נקודה נוספת שעולה משאלתך מחייבת התייחסות לטענה שעולה כביכול, שלחצים כלכליים גרמו למתחים ולפירוד ביניכם. לחץ כלכלי כמו גורמי לחץ נוספים משפיעים בוודאי על מערכת היחסים בין בני זוג אך אל לך להטיל את "האחריות ליחסים" על המצב הכלכלי. משהו לא תקין התקיים בזוגיות שלכם והוא לא קשור למצב הכלכלי ואותו גורם התפרץ והחמיר בעקבות הלחץ הכלכלי כך שכדאי אולי לבחון את הגורמים האישיים של כל אחד מכם ואת התקשורת הזוגית שהתקיימה ביניכם ואולי שינוי בנושאים אלו היה מאפשר לכם להתגבר יחד על הלחץ הכלכלי.




שאלה: גיליתי שבעלי בוגד בי והוא אפילו לא מתנצל על כך. החלטתי להתגרש ממנו ובינתיים אני לא מאפשרת לו להיכנס הביתה. הוא דורש לחזור ואני לא יכולה לסבול את נוכחותו בבית. האם יש לו אפשרות לחזור הביתה בניגוד לרצוני?

עם כל הצער והכאב על הפגיעה שאת חווה עלייך להבין שהזכות למגורים בבית - משותפת לשניכם. באופן בסיסי יש לבעלך הזכות החוקית לחזור ולהתגורר בבית במידה והוא לא פוגע בך ולא מסכן אותך או את הילדים. עומדות בפנייך מספר אפשרויות להתמודדות עם המציאות העגומה. האפשרות הראשונה היא לפנות לבית המשפט בתביעה לפירוק שותפות או לגירושין ובמסגרת הדיון אפשר יהיה להגיע להסכמה בנושא המגורים המשותפים. בית המשפט לענייני משפחה יכול להפנות אתכם ליחידת הסיוע ושם תוכלו לקבל יעוץ זוגי שיוביל אתכם להסכמות בנושאים השונים והסכמות אלו יוכלו לקבל תוקף של החלטת בית משפט בהמשך.

אפשרות נוספת היא לפנות לייעוץ זוגי ללא מעורבות משפטית ובמידה ושניכם תשתפו פעולה בתהליך הטיפולי תוכלו לבנות את עתידכם, ביחד או בנפרד, בצורה טובה יותר.

כמובן שקיימת האפשרות שאת תצאי מהבית. אמנם לצעד כזה יש מחיר כבד מבחינת היכולת שלך לקיים את עצמך מבחינה כלכלית וכמובן שהחוויה הרגשית יכולה להיות קשה יותר כיוון שנראה שאת משלמת את המחיר על התנהגותו הפוגעת של בעלך, אבל צעד כזה יכול להוביל שינוי משמעותי בתפיסה העצמית שלך ובראיית העולם של בעלך שככל הנראה הורגל לכך שאת נמצאת בבית בשבילו כל הזמן.

בנוסף למרכיבים הטכניים בשאלתך, ברור שאת חווה זעזוע נפשי בעקבות הגילוי הקשה והייתי ממליץ לך מאוד להיעזר באיש מקצוע מתחום בריאות הנפש כדי לעבד את החוויה ובכדי להבין כיצד הגעת למצב שבו את נמצאת. אין ספק שבגידתו של הבעל נתונה לאחריותו הבלעדית אך כיוון שמדובר ביחסים בין שניים, חשוב שגם את תביני את חלקך ביחסים וכדי שתוכלי לנסות למנוע מעצמך לפגוש חוויה כזו שוב.




שאלה: אני גרוש כבר שלוש שנים ולאחרונה הבן שלי מסרב להגיע לביקורים אצלי. ההרגשה שלי היא שאימו מסיתה אותו נגדי כי היא כועסת על כך שלא הסכמתי להגדיל את דמי המזונות כפי שהיא ביקשה. מה עליי לעשות כדי לתקן את המצב?

לצערי מצבים של סירוב של ילד לבקר את ההורה הלא משמורן אינם נדירים ומניסיוני הרב בתחום, אם לא מטפלים בנושא בצורה מהירה המצב עלול רק להסתבך יותר. ממעט הפרטים שכתבת בשאלתך לא הייתי שולל את האפשרות של קיומה של הסתה מצד האימא, אך אין זה אומר שהיא בהכרח מכוונת ומודעת. יתכן מאוד שהילד מזהה את הכעס של אימו ומתוך הזדהות איתה הוא "עושה לך ברוגז" ומסרב להגיע לביקורים אצלך.

באופן עקרוני מוטלת על ההורה המשמורן האחריות לקיומו של הקשר בין הילד להורה הלא משמורן. זהו אחד הקריטריונים בהחלטה לגבי מתן משמורת. יחד עם זאת, אין זה אומר שאין ביכולתך לשנות את המצב.

תחילה הייתי מציע לך לשוחח עם גרושתך ולהבהיר לה את דרישתך ממנה לפעול למען החזרת המצב לקדמותו למען טובתו של הילד. אם תרגיש שהיא מתנגדת לשתף פעולה או אם תחשוב שהיא לא מסוגלת להתגבר על הכעס שלה ולהפריד בין רגשותיה כלפיך לבין חובתה כלפי הילד, תוכל לפנות לפקידת הסעד לסדרי דין ולבקש ממנה לפעול בעניין.

סביר להניח שפקידת הסעד תפנה לגרושתך ולאחר שתבחן את הדברים היא תבהיר לה את חומרת המצב ותכוון אותה לשינוי המתבקש. ברוב המקרים התערבות של פקידת הסעד מביאה לפתרון הבעיה. במקרים הקשים יותר ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולבקש את התערבותו. אם בית המשפט ימצא לנכון הוא יוכל להפעיל סנקציות כנגד האם בכדי להעלות את המוטיבציה שלה לשינוי המצב. במקרים קיצוניים במיוחד ניתן גם להחליט על העברת המשמורת על הילד אל ההורה האחר.
הכלל החשוב הוא שטובתו של הילד מחייבת את שני ההורים להיות בקשר איתו ולדאוג לצרכיו.




שאלה: אני גרוש ויש לי ילד בן חמש. לפני שנתיים חזרתי בתשובה וגרושתי מנהלת אורח חיים חילוני. בפסח הקרוב הילד אמור להיות איתי חלק מהחג אבל אני חושש שהוא יחזור מבולבל מאוד מהמעבר מהבית הדתי שלי לבית החילוני של אימו. חשבתי לוותר על הביקור אצלי כדי לחסוך ממנו את הבלבול, מה דעתך ?

בשום פנים ואופן אל תוותר על הזכות של הילד לבלות איתך את החג ועל החובה שלך להיות איתו. ילדים לומדים מהר להסתגל לסביבה חדשה כך שאין לי ספק שהילד שלך למד שאבא ואימא שלו חיים בצורה שונה והוא גם יודע, חלקית לפחות, מה מותר או אסור לעשות אצל אימא ומה מותר ואסור לעשות אצל אבא.

יש לך הזדמנות לתת לילד חוויית חג אחרת, להראות לו כיצד אתה חי כיום ולאפשר לו בעתיד לבחור את אורח החיים המתאים לו.

חשוב מאוד שתכבד את אורח החיים של גרושתך (וכמובן שגם היא תכבד את שלך) כך שהילד לא ירגיש מתח וקונפליקט כאשר הוא עובר מהורה אחד לשני. אל תנסה להסית את הילד או לשכנע אותו "לחזור בתשובה". הסבר לו שלכל אחד יש את הזכות לחיות ע"פ דרכו ואמונתו.

אין לי ספק שהוא ייהנה מאוד לחגוג את הפסח בסגנון המיוחד שלך ובשנה הבאה הוא יחגוג עם אימו בסגנון שלה ? כך הוא יוכל להרוויח משני העולמות.




שאלה: אני גרושה עם שני ילדים ולפני כחודש הגרוש שלי חזר לגור איתנו כי הייתי זקוקה לעזרתו. האם זה נכון להחזיר אותו, האם יש סיכוי שנישאר יחד גם בעתיד והאם זה עלול לפגוע בילדים?

אין לי מושג האם זה נכון בשבילך להחזיר את הגרוש שלך הביתה כיוון שרק את יכולה לדעת מהו הדבר הנכון והטוב בשבילך ויהיה זה לא נכון מצידי לנסות להתיימר לדעת מה טוב בשבילך. מתוך דברייך אני מבין שהסכמת לחזרתו הביתה מתוך מצוקה שהיית נתונה בה והשאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא מה תעשי כאשר המצוקה תחלוף? הסיבות והגורמים לגירושין ומערכת היחסים שהייתה ביניכם יישארו כפי שהיו בעבר אלא אם שניכם תעשו שינוי לאחר שתבינו מה גרם לכם להתגרש בעבר. ללא עיבוד של הדברים קיים סיכוי גבוה שהדפוסים שהורגלתם אליהם ישובו ויופעלו מחדש והקשיים שהיו בעבר יצוצו שוב. הצעתי אלייך היא לקבל יעוץ שיעזור לכם להבין את הבעיות שהיו והובילו לגירושין ובמקביל יסייע לכם לבנות מערכת זוגית בריאה יותר לעתיד.

לגבי הילדים, הם בוודאי שמחים לראות את הוריהם חוזרים לחיות יחד ובמידה והיחסים ביניכם ישתפרו מצבם של הילדים ישתפר ויתחזק. חשוב מאוד שתקבלי החלטות מתוך ראיית המצב הכולל וממקום של התמודדות עם הקשיים ולא כניסיון להימנע מהתמודדות. לכן גם אם החלטת לאפשר לגרוש שלך לחזור הביתה מתוך מניעים "לא נכונים" תמיד עומדת בפנייך האפשרות לשקם את מערכת היחסים ולבנות זוגיות טובה יותר. זה תלוי ברצון ובנכונות שלך, של בן זוגך ולפעמים גם בייעוץ מקצועי טוב שילווה אתכם.




שאלה: אני גרושה מזה כשנה והילדים נמצאים בחזקתי. בית המשפט קבע הסדרי ראייה בין הילדים לאביהם אבל הוא לא מגיע באופן סדיר להיפגש איתם והם מאוד מתוסכלים מהמצב. הילדים מאוד אוהבים אותו ואני מנסה לעזור ככל האפשר לקיום המפגשים אך האבא אומר שהוא לא חייב להגיע, שזו זכות ולא חובה. האם זה נכון ומה עליי לעשות כדי למנוע מהילדים את הסבל?

כנראה שהגרוש שלך לא מבין כמה חשוב לשמור על קביעות ויציבות הקשר בינו לבין הילדים או שהוא כל כך מרוכז בעצמו שהוא לא מצליח לראות את הפגיעה שהוא גורם לילדים. אני יכול לנחש שזו אחת הסיבות שהביאו אותך להתגרש ממנו ולהמשיך את חייך בדרך חדשה.

במקרים רבים של סירוב של האבא לשמר את הקשר עם הילדים לאחר הגירושין אנחנו מוצאים שיש לו קושי להשלים עם עובדת הגירושין מהאישה ושבהתנהגותו יש ביטוי לצורך לפגוע באישה על החלטתה להתגרש. הדרך אל ליבה של האישה עוברת דרך הילדים וקיימת מעין משאלה לא מודעת שאם היא תראה את הסבל של הילדים אולי היא תתרצה ותבקש ממנו לחזור אליה.

הייתי מציע לך לחשוב על דרכים לחזק את הנפרדות בינך לבין בעלך לשעבר וגם בעניין הקשר שלו עם הילדים רצוי שתמצאי דרכים אחרות לעזור להם.

למשל, פנייה לפקידת סעד בלשכה לשירותים חברתיים תגרום לכך שהאב יוזמן לשיחה ותוסבר לו המשמעות ההרסנית של התנהגותו. יתכן מאוד ששיחת הבהרה של גורם מקצועי וסמכותי תעורר את האב להבין את מצבו ולפעול אחרת.

במקביל חשוב שאת תעודדי את ילדייך ותחזקי את העובדה שאת ממשיכה לשמש להם מקור בטוח ויציב לתמיכה.

לגבי הנושא של זכות או חובה הייתי אומר שהקשר עם הילדים הוא בחזקת חובה שהיא זכות וזכות שהיא חובה.

למרות שאינני משפטן אני מרשה לעצמי להגיד שגם מבחינת החוק מחויב האב לשמור על בריאותם הנפשית של ילדיו ומכאן שהסדרי הראייה הם חובה משפטית וחוקית ולא רק מוסרית.

ישנם תקדימים שבהם חויב האבא לשלם פיצויים לילדיו לאחר שלא דאג לשמר את הקשר איתם.

להערכתי, אם תפני לבית המשפט לענייני משפחה תוכלי לקבל את הסיוע המתאים שיגרום לאבי ילדייך להבין שהוא מחויב לשמור ולטפח את הקשר עם הילדים גם לאחר הגירושין.




שאלה: לפני כשנה התגרשתי לאחר תהליך קשה ומסובך ושני ילדיי עברו חוויה קשה והגיבו בירידה בלימודים. פניתי לפסיכולוגית של בית הספר וביקשתי ממנה לטפל בילדים אך לאחר כחודש של המתנה היא הודיעה לי שהאימא לא מאשרת את הטיפול ושאסור לפסיכולוגית לטפל בילדים ללא הסכמת האימא. האם זה נכון ומה עליי לעשות כדי שילדיי יזכו לטיפול שלדעתי נחוץ להם מאוד?

הרגישות שלך לילדים מאוד חיובית ולטעמי חשובה מאוד בלי להתייחס לשאלה האם יש צורך בטיפול או לא. נסיגה בתפקוד של ילדים לאחר גירושי ההורים היא תגובה נפוצה ויש בה גם משהו הגיוני וטבעי. אין זה אומר שבהכרח יש צורך בטיפול ויתכן מאוד שהתערבות קצרה תחזיר אותם למסלול התקין. דבר אחד בטוח במקרה שלך, יש מקום לבדיקה מקצועית של הילדים ולקבלת חוות דעת של מומחה לגבי הצורך בהתערבות מקצועית כלשהי.

נותרה השאלה כיצד לעשות זאת?, צודקת פסיכולוגית בית הספר כשהיא מבקשת את הסכמת שני ההורים לפני שהיא מתערבת כיוון שהחוק מחייב אותה לקבל הסכמה זו ואם היא הייתה עושה את ההתערבות ללא הסכמת האימא היא הייתה עלולה למצוא את עצמה חשופה לתביעה משפטית.

חבל שהיא לא הנחתה אותך לגבי הדרך החוקית שבה צריך לנהוג במקרה כזה. כל שעליך לעשות הוא לפנות לפקידת הסעד ולבקש ממנה לקבל מידע מבית הספר על מצבם של הילדים ובמידה והיא תחשוב שיש מקום לטיפול או לבדיקת הצורך בטיפול היא תוכל לפנות לבית המשפט ולקבל את אישורו לביצוע הבדיקה למרות התנגדותה של האם.

אפשרות נוספת העומדת לרשותך היא לפנות ישירות לבית המשפט לענייני משפחה ולבקש למנות פקידת סעד שתבחן את השאלה ותגיש את המלצותיה לבית המשפט. יעוץ משפטי בנושא זה יוכל לקדם את העניין ולזרז את התהליך.




שאלה: לפני שנתיים הכרתי בחור גרוש עם שני ילדים בני 10 ו- 14 ואנו גרים יחד מזה כחצי שנה. לאחרונה הבן הגדול מסרב להגיע אלינו בימים שנקבעו והיחסים עם אביו מתערערים. לי יש דווקא קשר טוב איתו אך גם איתי הוא לא מוכן לדבר על העניין שמטריד אותו. מה היית מציע לנו לעשות?

אין ספק שמדובר במצב מורכב כיוון שמעורבים כאן גורמים רבים ולכל אחד מהם יכולה להיות השפעה על התנהגותו של הנער. ברמה האישית הוא מתבגר שנתון בסערה רגשית ויתכן שתגובותיו מושפעות מהשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. יתכן וקיימים גורמים אישיים נוספים שעליהם לא פרטת בשאלה כמו דפוסי ההתנהגות שלו במצבים אחרים, דרך ההתמודדות שלו עם קשיים ותפקודו בתחום הלימודי והחברתי.
ברמה המשפחתית אתם חיים במה שמכונה "משפחה מורכבת" והסיכון להתפתחות של קונפליקטים ומתחים במשפחה כזו הוא גבוה. הנער נדרש להתמודד עם מערכות יחסים שלעיתים סותרות לכאורה, האחת את האחרת. כך למשל קשר טוב עם האבא עלול לאיים על הקשר עם האימא, בוודאי שקשר טוב בין הנער לבת הזוג החדשה של האבא עלול לעורר הרגשה של בגידה בקשר עם האימא. מצבים כאלו מתעוררים במקרים רבים וכמובן שאין זה הכרחי שכך יהיה ואם יש רצון טוב ושיתוף פעולה של כל המעורבים ? ניתן לשפר את המצב ולבנות מערכת יציבה וקשרים חיוביים בין כל בני המשפחה.
לא ברור מה מצבה של אימו של הנער ויתכן שהוא מגיב לשינוי שחל בבית אימו, הזדהות עם האימא ועם המצוקה שלה עלולה להוביל לסירוב לקשר עם האבא. הנער כאילו מאותת "אבא מסתדר יפה ואני צריך לעזור לאימא כי היא צריכה אותי יותר".

הצעתי אליכם היא לנסות להקשיב לנער ולהבין מה מעורר בו את הצורך להתרחק מאבא. רצוי שהאב ינסה לשוחח איתו לבד, כך יאפשר לו לבטא גם רגשות שליליים כלפיך ? אם קיימים רגשות כאלו. להקפיד לא להטיף מוסר, לא לכעוס ולאפשר ביטוי של כל דבר שהוא מרגיש גם אם נדמה שלאבא לא יהיה נעים לשמוע את הדברים.

בגלל מורכבות העניין, במידה והניסיונות שלכם לא יצלחו, הייתי ממליץ לכם לפנות לייעוץ מקצועי ולא לחשוב שהדברים יסתדרו מאליהם. במצבים כאלו דחיית הטיפול עלולה להחמיר את המצב.




שאלה: אני בן 35 ולאחרונה התגרשתי מאשתי. למרות שתהליך הגירושים היה הוגן וללא מריבות מיותרות, אני מוצא עצמי כעוס מאוד בזמן האחרון וחסר סבלנות לילדיי. האם זה הגיוני??

תהליך הגירושין מלווה תמיד ברגשות כמו כעס, עצב וכאב גם אם ההחלטה להתגרש היא משותפת והתהליך נעשה בצורה מכובדת והוגנת. מהשאלה שלך לא ברור הרקע לגירושין ומה היו הסיבות והגורמים להחלטה להתגרש אך בכל מקרה אתה נדרש לעבד את האובדן שחווית. יש המתארים את התהליך הנפשי העובר על המתגרשים כתהליך של אבל וכמו בכל תהליך של אבל צריך גם לעבור את שלבי הכעס והכאב.
העובדה שהצלחתם להתמודד עם הדברים ללא מריבות ובצורה הוגנת תסייע בוודאי לילדיכם למזער את הפגיעה שהם חווים ותאפשר לכם גם בהמשך לקיים את תפקידכם כהורים בצורה נאותה. אך אין זה אומר שתוכלו להתכחש (לפחות לא לאורך זמן) לרגשות הפחות נעימים המתלווים לגירושין.

יתכן ועולות בך שאלות הקשורות לנושאים אישיים בתקופה זו ויתכן שאתה מתחיל לבחון את הזוגיות הקודמת וחושש לא לחזור על טעויות העבר.
המלצתי לך היא לא לברוח משאלות אלו ולחפש את התשובות בתוך עצמך, ואולי טיפול פסיכולוגי יוכל לסייע לך בשלב זה של בחינה מחודשת של דפוסי הקשר וההתמודדות שלך.
אין לי ספק שככל שתבין יותר את המקורות לכעס שלך כך תפחית את עוצמתו ותוכל להתפנות שוב לטיפוח הקשר עם ילדיך ולבניית קשר זוגי חדש.




שאלה : בעלי ואני עומדים בפני גירושים, יש לנו שלושה ילדים בני 4,8,10 וההחלטה שלנו היא סופית ככל הנראה. חברותיי מציעות לי לקחת עורך דין טוב ולמהר לפנות לבית המשפט אך אני חוששת ממצב של "מלחמה" שתפגע בנו ובילדים. כיצד ניתן להימנע ממאבקים מיותרים וכיצד היית ממליץ לספר לילדים על הכוונות שלנו?

גירושים הם אחד המשברים הקשים שעלולה לחוות משפחה. אם החלטתם להתגרש רצוי מאוד שתעשו את התהליך בצורה שתצמצם ככל האפשר את הפגיעה בכל בני המשפחה. ככל שתימנעו ממאבקים מיותרים ומפגיעות הדדיות כך יעבור התהליך בצורה פחות הרסנית לכם ולילדים.

הכפשות הדדיות יעכירו את האווירה ביניכם ויגבילו את האפשרות להגיע להסכמות בעניינים שתידרשו לפתור ביניכם אך לא פחות חשוב, הן עלולות לפגוע בהתפתחות ובדימוי העצמי של הילדים.
את צודקת בהחלט כשאת מבקשת להימנע "ממלחמות" מיותרות. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להיכנס לתהליך של גישור ופישור ולנסות להגיע יחד להסכם גירושין שיהיה מוסכם ומקובל על שניכם. פנייה לאיש מקצוע המתמחה בנושא זה תסייע לכם לקצר את התהליך ולצמצם את הסיכון לפגיעה.

בחירת מגשר שיהיה מקובל על שני הצדדים היא תחילתו של תהליך חיובי, הצגת הנקודות השנויות במחלוקת ומציאת פתרונות מוסכמים ישמשו כבסיס מוצק להסכם כולל שיוגש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני ויאפשר סיום התהליך המשפטי בצורה מהירה ויעילה.


כיצד נספר לילדים?

רצוי ששני ההורים ישבו יחד עם הילדים, לאחר שתאמו ביניהם מה בכוונתם להגיד וכמובן תוך שמירה על אווירה רגועה ככל האפשר. בשיחה אפשר להסביר לילדים שאתם כבר לא מסתדרים יחד ושהחלטתם להיפרד. אין צורך להיכנס לפרטים מיותרים ובוודאי חשוב להבהיר לילדים שאתם מתגרשים האחד מהשני אך לא מהילדים. הדגישו ששניכם ממשיכים לאהוב את הילדים ושהם ממשיכים להיות הילדים של שניכם לתמיד.
אם המתח ביניכם גבוהה מאוד, שוחחו עם הילדים בנפרד, אך הימנעו מלשתף אותם במשפטים כמו :"אבא לא אוהב אותי יותר", אימא בוגדת בי" וכו'. שימרו על כבודו של ההורה השני כפי שהייתם רוצים שישמור על שלכם.
אם פער הגילאים בין הילדים גדול אפשר לקיים את השיחה בנפרד ועם כל ילד לנהל אותה בהתאם לרמת ההבנה שלו.

בזמן הפרידה בפועל (כשאחד ההורים עוזב את הבית) : חשוב מאוד לתת לילדים את האפשרות לבטא את הרגשתם. ביטויים כמו כעס, אכזבה, התכנסות, נסיגה בהתנהגות או ירידה בלימודים ? הם ביטויים נורמאליים וצפויים במצבי משבר כמו גירושין וחשוב להבהיר לילדים שזה לגיטימי להרגיש כך. תנו להם את הביטחון שעם הזמן הם יירגעו ויחזרו לתפקוד תקין כפי שהיה בעבר.
הבטיחו לילדים שהקשר עם שני ההורים ישמר ודאגו לכך גם אם הם מפגינים חוסר רצון להיפגש עם אחד ההורים.

זכרו, אין גירושים קלים או נעימים אך ניתן בהחלט לצמצם את הפגיעה בילדים. דמות ההורה המופנמת בכל ילד מסייעת לו בהתפתחות האישית שלו ? הימנעו ככל האפשר מפגיעה בדמות ההורה השני כי בעצם כך אתם פוגעים בילדכם.

שמרו על קשר ענייני עם ההורה השני ! זה ילמד את ילדכם שהוא יכול להמשיך בקשר עם ההורה בלי להרגיש שהוא פוגע בכם.

 

 

  מכון בקשר  ת.ד. 8795, קריית שמונה  טל. 04-6959208 נייד: 050-5761651   E-mail: michael@bekesher.com      www.bekesher.com

Add to Favorites  |  Make Us Your Home Page  |  Site Map  |  [Top]
לייבסיטי - בניית אתרים