דף הבית >> שאלות ותשובות >> הגיל הרך
 

שאלות ותשובות בנושא הגיל הרך

שאלה: יש לנו ילד בן 3 ולאחרונה הוא ממש מוציא אותנו מדעתנו. הוא מסרב לכל דבר, עושה דווקא, לפעמים צורח בקול בלי שום סיבה מוצדקת ומתעקש לעשות דברים לבד גם כשזה בלתי הגיוני לחלוטין. מה לדעתך עובר עליו ומה עלינו לעשות כדי להרגיע אותו?

הבן שלכם עובר ככל הנראה את התהליך הנורמטיבי ביותר של רכישת העצמאות הראשונית שלו. אם תסתכלו לרגע על הדברים בצורה רגועה תראו שהוא מזכיר לכם ילד מתבגר שמנסה לצאת לחיים עצמאיים משלו. סביב גיל שלוש מתחיל הסבב הראשון של ההתבגרות ובו הילד רוכש את היכולת "לעמוד על שלו", להגדיר לעצמו מה הוא אוהב ומה הוא לא ומנסה לעשות דברים כמו המבוגרים. בקרוב מאוד הוא יתחיל לחקות התנהגויות של אביו וינסה להתגלח או יבקש "להתלבש כמו אבא".

התגובות הרגשיות שלכם מעודדות אותו להמשיך בכיוון הנכון מבחינתו וחבל מאוד שבגלל הלחץ שלכם תגרמו לו להגביר את ההתנהגויות השליליות.

לכן, תחילה הרגיעו את עצמכם, לא עובר על הילד שום דבר רע, ואתם יכולים אפילו להתחיל לחייך מול הניסיונות שלו להיות מבוגר כל כך מוקדם.

הייתי מציע אפילו לעודד אותו לעצמאות ולקבל את רצונו להיות "ילד גדול" ואז גם תוכלו לכוון אותו לעשות זאת בצורה מותאמת בלי לסכן את עצמו ואת בריאותכם הנפשית. תנו לו משימות המתאימות לגיל, שבחו את ההצלחות שלו ושימרו שלא ינסה לעשות דברים שהם מעבר לכוחותיו.




שאלה : הילד שלנו בן ארבע ולאחרונה הוא גילה את איבר המין שלו והוא נוגע בו ונראה שמאוד נהנה מזה. האם זה הגיוני שילד בגיל כזה יאונן והאם אין כאן בעיה שמחייבת טיפול?

ילדים לומדים לגלות את המיניות שלהם גם בגיל מוקדם יותר ונוהגים לאונן ואף מביעים התלהבות מהגילוי המסקרן והמהנה. זהו תהליך טבעי וכמעט כל ילד עובר אותו. כל שעליכם לעשות הוא לצמצם את הדרמה סביב הנושא, לא להיכנס ללחץ או למבוכה מיותרת ולהסביר לילד שהוא יוכל להפיק הנאה מגופו אך לא במקום ציבורי ולא בנוכחות אחרים כי זה עניין פרטי ואינטימי.
אם יש לכם התנגדות לאוננות מסיבות דתיות או אחרות, רצוי שתסבירו לילד בצורה עדינה את התנגדותכם כדי שהוא לא יפתח רתיעה או חרדות מיותרות סביב התנהגותו המינית. אם מדובר רק במבוכה שאתם מרגישים סביב העניין כדאי שתלמדו להתגבר על המבוכה ולצורך כך תוכלו להתייעץ עם איש מקצוע לגבי המבוכה שלכם אך אני לא רואה צורך במתן טיפול לילד כיוון שהתנהגותו אינה חריגה ובוודאי שאין בה אלמנט פתולוגי.

המלצתי אליכם היא ללמד את הילד להצניע את העניין, לעודד אותו להכיר את גופו ולהבין מה מותר ומה אסור לעשות בעניין זה ? בלי לעורר בו חרדה או אשמה.

אני מעריך שהתנהגות זו תחלוף עם הזמן גם ללא התערבות מיוחדת.



שאלה: לפני כחצי שנה נולדה לנו בת שלישית במשפחה, היא מאוד מתוקה וכולנו נהנים לשחק איתה ולטפל בה. לצערנו, הבן האמצעי (בן7) מגיב בצורה שלילית ורב הרבה עם אחיו הגדול ממנו בשנתיים.
חברים אומרים לנו שככה תמיד מגיבים ילדי סנדוויץ' , האם זה נכון?


לפני שאתייחס לסנדוויץ' כמה מילים על לידת ילד חדש במשפחה. כניסה של ילד חדש למשפחה מפרה, באופן טבעי, את האיזון המשפחתי וכל בני המשפחה נדרשים למצוא את מקומם במבנה המשפחתי החדש.
באחד המדורים הקודמים התייחסתי לקשייו של הגבר בהתמודדות עם לידתו של ילד ראשון וכמובן שגם הילדים עוברים תהליך דומה.
מנוסח השאלה שלך נדמה לי שאת עדיין באופוריה של כניסתה של התינוקת למשפחה ויש גם משהו צורם (מתנצל מראש על הניסוח שלי) בתיאור של "כולם" לעומת "רק הבן האמצעי" ? כאילו הוצאת אותו מהכלל.
אני נוטה לייחס זאת לקושי שלך להתמודד עם התגובה שלו ולכעס שזה מעורר בך אך אין לי ספק שהבהרת התהליך תסייע לך להירגע ולראות את הדברים באור חיובי יותר.

למעשה התגובה של ילדך טבעית מאוד כיוון שלאחר שמונה שנים שבהן הוא נהנה מתפקיד הילד הקטן בבית ומתשומת לב רבה סביבו, הוא נאלץ כעת לוותר, לכאורה, על כל ההטבות שהיו לו וללמוד למשוך תשומת לב בדרכים חלופיות.
כל ילד יעדיף לקבל הרבה תשומת לב שלילית לעומת התעלמות או מיעוט תשומת לב. בצורת ההתנהגות שלו הוא מנסה להראות לך מה הוא מרגיש.
כל שעלייך לעשות הוא לשוחח עם הילד ולהקדיש לו מעט יותר זמן אישי, הסבירי לו שאת מבינה את הרגשתו אך הדרך שבה בחר לבטא זאת אינה הדרך הנכונה. הציבי לו גבולות ברורים והציעי לו דרכים חיוביות לשיפור הקשר ביניכם.
אל תשכחי, את לא לבד במערכה, שתפי את בן זוגך וחשבו יחד כיצד אתם מתחלקים בעומס כך שכל שלושת הילדים יקבלו התייחסות לצרכיהם.
לעניין הסנדוויץ' ? ילד אמצעי נדרש ליותר גמישות מהילד הבכור או הילד הצעיר כי הוא צריך להתמודד עם מערכת יחסים דו כיוונית עם שאר ילדי המשפחה ואין לו זהות משפחתית ברורה ( הוא לא "האח הקטן" וגם לא "האח הבכור" ) ולכן המשימה שלו מעט קשה יותר. חשוב מאוד להימנע ממצב שבו הוא יקבל על עצמו את תפקיד "הילד הבעייתי".

אני נוהג לספר לילדי הסנדוויץ' שבעצם הם הנותנים את הטון, להם יש את האפשרות לבחור אם יהיו הנקניק או השוקולד בסנדוויץ' ובעצם להכתיב את הטעם. לרוב הם מגיבים בחיוך ובהבנה של הדימוי ומכאן נותר רק למצוא דרכים להיות "מתוק ולא מריר".



שאלה:לפני כשלושה חודשים עליתי לארץ יחד עם משפחתי מארצות הברית. יש לנו ילד בן שנתיים וחצי ועד היום הוא שמע ודיבר רק אנגלית. כעת אנחנו מתחילים לדבר איתו גם בעברית והשאלה היא האם זה עלול לבלבל אותו והאם צפויים לו קשיים ברכישת השפה העברית ובהשתלבות שלו בגן?

קודם כל אני שמח לשמוע שעליתם לארץ ושבחרתם להתגורר בצפון ומאחל לכם קליטה מהירה וטובה.
אם לילד שלכם לא היו בעיות ברכישת השפה האנגלית לא צפויים קשיים ברכישת השפה העברית. נכון שבשלבים הראשונים הוא ישתמש בשתי השפות ואפילו באותו משפט אבל מהר מאוד הוא ילמד להבחין ביניהן ובלי ספק יראה שליטה טובה גם בעברית וגם באנגלית.
אני מניח שכאשר הוא ישתלב בגן, קצב לימוד העברית יגבר כי הוא יידרש לתקשר עם חבריו והם מן הסתם לא דוברים אנגלית. למען האמת יתכן מאוד שהוא ילמד גם כמה מילים ברוסית (הבת הקטנה שלי לומדת מחבריה העולים מרוסיה שלומדים איתה בגן וזה מקסים בעיניי).
מחקרים מהארץ ומהעולם הראו שילדים הגדלים בבתים דו לשוניים (כאלו הדוברים שתי שפות) מראים עיכוב זמני ולא משמעותי בהתפתחות השפה ומהר מאוד הם "מיישרים קו" ושולטים בשתי השפות ברמה תקינה. בפועל הם רק מרוויחים מזה...



שאלה: לפני כחצי שנה עברתי ניתוח מעקפים לאחר שני התקפי לב. לאחרונה ביתי בת ה- 3 מדברת הרבה על מוות ונצמדת אליי, היא אומרת שלא הייתה רוצה שאני אמות. הסברתי לה שאני לא מתכוונת למות ושהפחד שלה מיותר כי אני מרגישה מצוין. זה לא ממש עוזר, מה לעשות?

כמה טוב שיש לנו ילדים שעוזרים לנו להתחבר לעצמנו... כמה טוב היה אילו היינו עושים זאת בכוחות עצמנו, ללא העזרה שלהם...

לפני שאנסה לענות לשאלה שלך אציב מספר שאלות אלייך. מי באמת מבטיח לנו שלא נמות מחר? ובטח אם יש לנו היסטוריה של שני התקפי לב... מי מאיתנו "מתכוון" למות ומי לא היה רוצה להמשיך לחיות, בטח אם יש לו ילדה מקסימה כמו הילדה שלך.... ולמה לחשוב שהפחד שלה מיותר? בכנות ? את לא פוחדת ממצבך הבריאותי ולא נוקטת באמצעים להגן ולשמור על עצמך ?

אני מתרשם שהבת שלך מגיבה באופן ההגיוני והטבעי ביותר למציאות שבה היא חיה ואולי היא מגיבה יותר להכחשות שלך. הדרך היעילה לעזור לה היא לאשר את החרדות שלה ולהרגיע אותה ע"י מתן הסברים ברמת ההבנה שלה. ספרי לה מעט על הבעיה הרפואית שלך ועל הניתוח שעזר לך להתגבר על הבעיה. ספרי לה כמה טוב שאפשר להיעזר ברפואה "ולתקן" תקלות שיש בגוף כמו שאנחנו הולכים למוסך כדי לתקן תקלות במכונית.
קבלי את הפחדים שלה כדבר הגיוני ואפשרי לה לבטא אותם בדרכים שונות ובמקביל הציעי לה פתרונות מרגיעים, פתרונות של התמודדות ולא של הכחשה.

בצורה כזו גם תרגיעי אותה וגם תקדמי אותה לכיוון של התמודדות פעילה עם הקשיים שהיא תפגוש בעתיד.

חשוב לזכור שהפחד הוא לא בהכרח אויב שצריך להילחם בו ולהכחיד אותו, הוא עוזר לנו בשמירה על עצמנו, הוא מגביר את הערנות והזהירות שלנו ולכן טוב שהוא יתקיים בנו אבל במינון המתאים. כאשר הפחד (כמו גם החרדה) מגיע לרמות גבוהות מידי הוא עלול לשתק אותנו או לגרום לנו להימנע מדברים מסוימים ולפגוע בתפקוד התקין. לכן הדרך הטובה היא "להתיידד" עם הפחד, לתת לו מקום בתוכנו ובעצם לשלוט בו ולא לתת לו לשלוט בנו. ההכרה בקיומו של הפחד ובתרומתו מאפשרת לנו להתגבר עליו כשצריך, למתן ולווסת את השפעתו השלילית ולהתמודד עם הגירוי או המשימה שעוררה אותו בצורה טובה יותר.




שאלה: הילדה שלנו בת 5 ויש לה קשיים חברתיים בגן. היא נפגעת בקלות וכמעט שאין לה חברות. נראה לנו שהביטחון העצמי שלה נמוך והשאלה היא האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי לילדה? האם זה צריך להיות טיפול ארוך והאם יש דרכים אחרות לעזור לה?

בעיות חברתיות יכולות לנבוע מבעיה בביטחון העצמי אך יתכנו גורמים נוספים שיובילו לקשיים חברתיים. לפני שמחליטים להתחיל בטיפול פסיכולוגי חשוב לאבחן את הבעיה ולהבין מה מקורותיה ומה הגורמים המשמרים את המצב.
לאחר האבחון יתכן ויוצעו לכם דרכים נוספות לשיפור המצב ולא בהכרח שטיפול פסיכולוגי הוא הפתרון המתאים ביותר לבעיה.

אחת האפשרויות הזמינות בגיל זה היא הדרכה שניתנת להורים ובאמצעותה אפשר יהיה לעזור לילדה, ולא פחות חשוב מזה ? לעזור לכם כהורים להבין את התהליכים שהובילו לבעיה ולעשות את ההתערבות שתקדם את הילדה.

ילדים צעירים תלויים בהוריהם והתנהגותם, כמו גם הרגשתם, מושפעת מהסביבה המשפחתית בה הם חיים. הדרכה הורית תוכל להראות לכם את הדפוסים המשפחתיים ואת התפקודים ההוריים שלכם שתורמים למצבה של הילדה ולעזור לכם לעשות את השינויים הנדרשים.

לא מעט מקרים מופנים סביב "בעיה של ילד" וברור מעמיק יותר מגלה שהתרומה ההורית גוברת על התרומה של הילד לבעיה. אין בזה בכדי "להאשים" את ההורים, אלא להיפך. חשיפת הדברים תעצים אתכם כהורים כי היא תאפשר לכם לראות עד כמה תרומתכם להתפתחותה התקינה של הילדה ? מכרעת.




שאלה: בחודש האחרון הילד שלנו ( בן 4 ) מתעורר בלילה, כמו מתוך סיוט, ובוכה. זה קרה מספר פעמים וחשבנו שהיה לו חלום רע. בזמן האחרון התחלנו לחשוב שאולי קורה לו משהו רע בגן אך כששאלנו אותו הוא לא סיפר על משהו כזה. האם יתכן שהוא עובר התעללות בגן ואנו לא יודעים על כך?

התופעה שאתם מתארים אינה נדירה בגיל הזה ויכולות והיא יכולה לנבוע ממספר גורמים. אציין שלושה גורמים אפשריים:
1. בשלב זה של החיים מתפתח הדמיון של הילד ואנו יכולים לראות קפיצה משמעותית ביכולת של הילד לשחק "במשחקי כאילו" ולדמיין את עצמו במצבים שונים או לשחק דמויות שונות. אחד התוצרים של תהליך זה הוא התפתחות של פחדים מדמויות דמיוניות והילד לומד להתמודד עם פחדים אלו במהלך היום בסיוע המבוגרים הסובבים אותו.
בלילה, כשהוא לבד וחושך מסביב, יתכן מצב שהוא יתעורר וימצא עצמו לבד, או בעצם יחד עם הדמויות הדמיוניות המקיפות אותו ואז בכי מבוהל יזעיק מייד את ההורים לעזרתו.
2. יתכן והילד חלם חלום מפחיד, דבר שקורה לכולנו מידי פעם, והתגובה שלו מותאמת לגיל ולמצב אליו הוא נקלע באמצע הלילה.
3. האפשרות השלישית אותה אתם מעלים בשאלתכם אינה בלתי סבירה אך מתוך הנתונים שמסרתם היא נראית לי האפשרות הפחות סבירה.
ילדים שחווים התעללות יראו גם במהלך היום סימנים שיעידו על מצוקה. יתכנו שינויים בהתנהגותם כמו הסתגרות, סירוב ללכת לגן, תוקפנות שלא הייתה קודם וכו'. אילו הופיעו סימנים כאלו היה מקום לבדוק את האופציה הזו ולהתייחס לעניין בהתאם.

הצעתי אליכם היא להמשיך להיות רגישים לילד אך אל תיכנסו לחרדות מיותרות, שוחחו איתו על החלומות שלו ועל הפחדים, שדרו בטחון ביכולת שלכם להגן עליו גם בשעות הלילה ואפשרו לו לבטא את רעיונותיו הדמיוניים בדרכים המקובלות כמו ציור ומשחק.


שאלה: אני אם חד הורית ויש לי ילד בן שש. הוא ילד מקסים וחכם אבל יש לי רק בעיה אחת איתו, הוא מתעקש לישון איתי כל לילה במיטה. יש לו חדר יפה והוא משחק בו במשך היום אבל בלילה הוא ישן רק איתי. האמת היא שזה לא מפריע לי אבל הייתי רוצה לגמול אותו. מה לעשות?

השאלה הראשונה שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם זה רק הצורך שלו או שיש כאן גם צורך שלך?.

באופן בסיסי כל ילד, כמעט, היה רוצה לישון עם הוריו, זה נוח, נעים, בטוח ומסקרן. במקרים רבים ילדים עוברים למיטה של ההורים לאחר שהתעוררו בלילה מחלום מפחיד וברוב המקרים הרגעה מצד ההורים ודרישה תקיפה לחזור למיטה יחד עם הבטחה להגנה, עוזרים לילד להתגבר על הפחד.

במקרה שלך נדמה לי שלא מדובר בפחדים מהסוג הזה אלא בצורך לא להרגיש לבד. אבל שוב אני אשאל שלי מי הצורך הזה?.

ילדים לומדים להיענות לצרכים של ההורים ולספק אותם גם בדרכים עקיפות ולא מודעות. יתכן והילד שלך מרגיש בודד אך יתכן מאוד שהוא מרגיש את הבדידות שלך ומנסה להרגיע אותך כדי שתוכלי להרגיע אותו בחזרה. יתכן ויש כאן מאבק של שליטה כאשר הדרך שלו להפגין שליטה בחייו היא להכתיב לך היכן הוא יישן.

הייתי מציע לך לבדוק עם עצמך עד כמה זה מפריע לך, ועד כמה את מוכנה להתמודד עם תהליך הגמילה מההרגל הזה. באופן עקרוני רצוי שהילד יישן במיטה שלו, בחדר שלו ושאת תוכלי להיות במיטה שלך ללא הנוכחות שלו.

אם את מרגישה שאת בשלה לניסיון הגמילה כל שעלייך לעשות הוא לקבוע מועד מסוים (יום הולדת יכול לשמש עיתוי טוב לזה), להכין את הילד מראש לקראת היום בו הוא יוכרז כילד בוגר שיכול לישון בחדרו. עזרי לו לעשות את המעבר ע"י עידוד והבנה לקושי אך לא פחות חשוב מזה, התמידי בעקשנות והקפידי לא לוותר לו גם אם הוא בוכה.

אם את באמת מאמינה שזה לא מפחיד לישון לבד ושלא יקרה לו שום דבר רע אם הוא יהיה לבד בחדר שלו, אז תוכלי להעביר לו את ההרגשה הזו ותמוך בו גם ברגעים הקשים שצפויים בדרך.



שאלה: בעלי עובד בחברת שיווק גדולה ונעדר מהבית ימים שלמים. לעיתים קרובות הוא טס לחו"ל ואני נדרשת למלא את החסר בבית. הבעיה היא שיש לנו שני ילדים קטנים ואני חוששת שההיעדרויות שלו מהבית עלולים לפגוע בילדים מה לעשות?

במצב אידיאלי ואופטימאלי ילדים זקוקים לקשר עקבי ויציב עם שני ההורים כדי שיוכלו להתפתח בצורה תקינה. אבל מצבים אידיאלים קיימים רק בתיאוריה ואולי גם באגדות.

במציאות ילדים לומדים ומסוגלים להתמודד עם מצבים שונים וביניהם גם המצב שאותו את מתארת. ילדים לאבות המשרתים בצבא קבע או במשטרה מצליחים להתפתח בצורה תקינה למרות ההיעדרויות של אביהם. העובדה שבעלך נעדר מהבית לצורך עבודה, לכשעצמה אינה חייבת לפגוע בילדים. השאלה היא כיצד הוא וגם את מתמודדים עם המציאות הזו ומה המסרים המועברים לילדים בנושא הזה.
היכולת של האבא "להשלים את החסר" כאשר הוא נמצא בבית, לבלות עם הילדים, לשוחח איתם ולחזק את הקשר איתם ? תוכל לסייע להם להשלים עם ההיעדרות שלו.
אם את מתוסכלת או חוששת מהמצב זה עלול להעביר מסר מדאיג לילדים, אם את כועסת על בעלך אך מעדיפה לבטא זאת דרך דאגה לילדים ? זה יהיה חבל מאוד.

אם את שלמה עם המצב ומקבלת אותו, תוכלי למצוא דרכים להקל על הילדים. למשל: לבקש מבעלך לשלוח מכתבים לילדים בזמנים שהוא נעדר מהבית, אפשר גם להכין מכתבים מראש ולתת לילדים בזמן ההיעדרות של האבא, אפשר להצטלם בווידאו ולצפות בסרטים יחד וכמובן ששיחות טלפון יכולות להגביר את הרגשת הנוכחות של האב גם בזמן שהוא לא בבית.



שאלה: יש לנו ילדה בת חמש שניסינו לחנך אותה לשוויון וערכים, מעולם לא השתמשנו באלימות כלפיה ולימדנו אותה להבחין בין טוב לרע ולבחור בדרך הנכונה.

לאחרונה היא מסירה מעליה כל עול, היא מסרבת לשתף פעולה ולציית לחוקים ואפילו מתחילה לתת לנו הוראות. האם זה מצב נורמלי או שמשהו כאן לא בסדר?

מהמכתב המפורט שכתבת עולה תמונה מעט מדאיגה ולהערכתי אתם חייבים לקחת צעד אחד אחורה ולחשוב כיצד לשנות את התייחסותכם לילדה. צורת החשיבה השוויונית נשמעת נחמדה אולם היא עלולה לבלבל מאוד ילדים ובמקרה שלכם נדמה לי שהבת שלכם מנסה לשדר לכם שמשהו לא תקין. עושה רושם שהיא מרגישה שחסר לה סדר בעולם ואם אין מי שיעשה סדר, היא מנסה לעשות זאת בעצמה.

ילדה בת חמש יכולה לבחור איזה בגד ללבוש בבוקר (וגם זה לא תמיד אפשרי), היא יכולה לבחור איזה חטיף היא רוצה לאכול או באיזו תכנית בטלוויזיה היא רוצה לצפות (מבין תכניות הילדים כמובן) אבל יש גבול למידת העומס שאפשר להעמיס עליה ולעיתים קרובות היא זקוקה להורה סמכותי שיחליט בשבילה ויבחר בשבילה מה נכון וצריך לעשות.

עם כל הכבוד לאווירה הדמוקרטית ולחופש הבחירה, גם בעולם המבוגרים אנו נדרשים להתמודד עם מצבים של חוסר בחירה ולפעול ע"פ תכתיב של החוק או המוסכמה החברתית וחשוב מאוד שילדים יפנימו מגיל צעיר את הגבולות שהעולם מציב בפניהם.

המלצתי אליכם היא לשוחח עם הילדה ולהסביר לה שכללי המשחק משתנים מעט ושהיא נדרשת לשחק לפי הכללים החדשים. התחילו בדברים קטנים ולא בנושאים שעליהם היא מתעקשת במיוחד. נסו להשתמש בהומור ובחשיבה פרדוקסאלית כדי להמחיש את הנושא. למשל הכריחו אותה לקבל מתנה או חטיף שהיא אוהבת רק בגלל שאתם החלטתם לעשות כך והיא חייבת לציית להוראה. אין לי ספק שהיא תשמח להתחיל את התהליך בצעד כזה.




שאלה:בשבוע שעבר הבן שלנו עלה לכיתה א' ובעוד כשבועיים אנו אמורים לעבור לבית החדש שבנינו. עד עכשיו נראה שהוא מסתגל יפה למעבר לבית הספר אבל אנו חוששים שמעבר נוסף יגרום לו לנזק. האם ריבוי שינויים עלול לפגוע בילד?

באופן תיאורטי ריבוי שינויים בסביבה של הילד עלול לגרום לקושי בהסתגלות של הילד ורצוי להימנע מכך ככל האפשר. ילדים זקוקים ליציבות בחייהם כיוון שעדיין הם לא רכשו את הכלים להתמודדות עם שינויים תכופים ובתהליך ההתפתחות שלהם רצוי שהם יפנו את מרב האנרגיה למשימות ההתפתחותיות שעומדות בפניהם ולא להסתגלות לסביבה החדשה. כל זה יפה ונכון אבל החיים דורשים מאיתנו לא פעם להתמודד גם עם מצבים לא אידיאלים ובוודאי לא תיאורטיים.

במקרה שלכם המעבר לבית החדש הוא הכרח, אמנם חיובי ונעים בבסיסו אך עדיין דבר שאתם נדרשים לעשות ומהדברים שלכם אני מבין שאין באפשרותכם להישאר לגור בבית הנוכחי. אז תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. כל שעליכם לעשות בכדי לצמצם את הסיכון להתעוררות של קושי אצל הילד הוא להכין אותו לקראת המעבר. קחו אותו לבית החדש, הראו לו את החדר שבו הוא צפוי לגור, דברו איתו על היתרונות שבמעבר לבית החדש וגם על הקשיים שעלולים להתעורר. יתכן והוא יתגעגע לסביבה הקודמת, יתכן ותשומת הלב שהוא מורגל אליה תצומצם בתקופה הראשונית ויתכן שהוא יידרש להכיר חברים חדשים. הביעו אמון ביכולת שלו להתגבר על הקשיים והדגישו את נוכחותכם לצידו ואת האפשרות לפנות אליכם בכל רגע שהוא ירגיש צורך.

להערכתי, העובדה שהוא הסתגל יפה למעבר לבית הספר מעידה על הכוחות של הילד ונותנת רמז לכך שככל הנראה הוא יסתגל היטב גם למעבר לבית החדש.



שאלה: הילד שלנו בן שלוש וחצי ובתקופה האחרונה הוא התחיל להיצמד אלינו ומתקשה להיפרד גם לזמנים קצרים. לא ברור לנו אם זה קשור למשהו שקרה לו או האם זה בגלל החופש הגדול שאולי בלבל אותו קצת. בכל מקרה אנחנו לחוצים מהשינוי לרעה שקורה לו. האם יש מקום לחשש שלנו?

צורת החשיבה שלכם יפה מאוד ובלי ספק תוביל אתכם גם בעתיד למציאת פתרונות מתאימים לקשיים שיצוצו בהמשך. מתוך הרגישות העולה מהשאלה שלכם אני בטוח שאם ילדכם נחשף לפגיעה הייתם מזהים זאת ומטפלים בעניין.

התיאור שלכם מתאים לשלב התפתחותי שהילד עובר. לאחר שהילד רוכש עצמאות ראשונית ומתחיל לגלות את העולם הוא מתחיל להבין שהעולם הוא גם גדול ומאיים ושהיכולות שלו כילד קטן מוגבלות. בשלב הראשון הילד מגלה התלהבות מגילוי העולם ומתאמן בהתרחקות מההורים, מבקש לעשות דברים לבד ובכוחות עצמו. בשלב הבא הוא יגלה גם את המגבלות שלו ויראה סימני חרדה טבעיים לחלוטין. הילד שלכם נמצא בשלב הזה כעת. הוא זקוק לגיבוי מחדש מצידכם, ולחידוש האמון שלו בעצמו. יתכן מאוד שהוא יבקש עכשיו את עזרת ההורים גם בפעולות שבעבר הוא ביצע באופן עצמאי.

הפעילו את החושים ואת הרגישות שלכם ונסו לזהות מתי נכון לעזור לילד ולתמוך בו ומתי הוא בשל לדחיפה קלה לכיוון של עצמאות. אל תתווכחו איתו ואל תגידו משפטים כמו :"אתה כבר גדול" , אל תחששו מהנסיגה הזמנית ואל תנסו להטיף לו מוסר. תנו לו לתדלק מחדש את מאגרי הביטחון העצמי ואין לי ספק שהוא יצא שוב למסע המרתק של גילוי העולם והעצמאות שלו.



שאלה: יש לנו ילד בן שנתיים וחצי ונראה לנו שהוא בשל לגמילה מטיטולים. אנחנו מדברים איתו על הנושא דרך סיפורים והוא מגיב יפה ומגלה רצון להשתחרר מהטיטולים. כיוון שזה הילד הראשון שלנו חשבנו שאולי כדאי לחכות לתחילת שנת הלימודים ולהתחיל את הגמילה יחד עם המטפלות במעון. מה דעתך?

מתוך הדברים שלכם נדמה לי שמבחינת הילד אתם לא צריכים לחכות ויכולים להתחיל בתהליך הגמילה. אם הילד מביע את רצונו לוותר על הטיטול ומראה סימנים של יכולת התאפקות ושליטה בצרכים כל שעליכם לעשות הוא לרכוש מתקן לאסלה ולהתחיל להציע לו לעשות את הצרכים בשירותים ממש כמו הגדולים. תוכלו לתגמל אותו על הצלחות כדי לעודד את התהליך והכי חשוב לא להפסיק באמצע אם "בורח לו מידי פעם".

נדמה לי שהצורך להמתין לתחילת שנת הלימודים נובע מהחרדות שלכם ומהצורך שלכם בתמיכה בתהליך ולכן המלצתי היא לשקול את העניין שוב. אין חשיבות לעיתוי במקרה שלכם ואם אתם מרגישים צורך בליווי של הפעוטון אז חכו לתחילת שנת הלימודים ואם התשובה שלי מספקת אתכם ומגבירה את הביטחון העצמי שלכם אז התחילו בתהליך עכשיו וכשהילד יגיע לפעוטון ללא טיטול הוא רק יקבל חיזוק לקפיצה ההתפתחותית שהוא עשה.




שאלה: בשבועות האחרונים דיווחה התקשורת על מקרים של פגיעה והתעללות בתינוקות בתוך הפעוטון או המעון, הפרסומים האלה עוררו בי חרדה רבה. כיצד ניתן להסיר את החשש מפני יחס לא הולם מצד מטפלות ולזהות מצוקה אצל תינוקות שלא יכולים לדבר ולספר לנו מה קרה להם במהלך היום?

תחילה הייתי רוצה להרגיע ולהזכיר לכולנו שמקרים של פגיעה מצד מטפלות הם נדירים מאוד ורוב המטפלות במעונות היום הן טובות, רגישות ומקצועיות ואל לנו להטיל דופי בקבוצה גדולה של אנשים רק בגלל מספר מצומצם של חריגות.

כמובן שאירועים כאלו, גם אם הם ספורים, מעוררים דאגה רבה בעיקר בגלל העובדה שמדובר בתינוקות שלא יכולים להגן על עצמם ואפילו לא יכולים להתלונן על הפגיעה.

מספר צעדים פשוטים יוכלו לסייע לנו לזהות מצוקה או פגיעה בתינוק :

- סימנים פיזיים : אנו מקלחים את התינוק ומפשיטים אותו מספר פעמים ביום, זו הזדמנות טובה להסתכל ולבדוק אם קיימים סימני אלימות או אם הוא חש כאב כשנוגעים באיזור מסוים בגופו. מבט קל ומהיר גם בחלקים הפחות גלויים כמו הגב, המפשעה ותחת בית השחי יוכל לגלות אם (חס וחלילה) התינוק נפגע בצורה כלשהי.
כדי לא להפוך את העניין למעורר חרדה מיותרת אפשר למרוח את התינוק בשמן ולעסות את גופו בעדינות. כך תהפוך "הבדיקה" לחוויה נעימה ומהנה לתינוק ולהורים. (עוד על עיסוי לתינוקות אכתוב בשבועות הקרובים בצורה מפורטת יותר).

- סימנים התנהגותיים : חוסר שקט, בכי לא מוסבר, התכנסות בתוך עצמו, רתיעה ממגע של מבוגרים, העדר תגובה לגירויים, ירידה בתיאבון, הפרעות בשינה ובעיקר כל שינוי בהתנהגות התינוק ובמצב רוחו.

אלו חלק מהסימנים למצבי מצוקה שתינוקות משדרים ושיכולים לאותת לנו שמשהו לא טוב קורה לילד.

חשוב לזכור שהופעת אחד הסימנים אינה מעידה בהכרח על התעללות או פגיעה בתינוק אך הופעה של מספר סימנים יחד חייבת להדליק נורה אדומה ומחייבת בדיקה יסודית יותר.




שאלה: איך אדע לבחור את המעון הטוב והמתאים עבור הילד שלי? מה עליי לבדוק לפני שאני מכניסה את הילד למעון?

חשוב לבדוק מי המטפלות, איזו הכשרה הן עברו והאם קיימת הדרכה ופיקוח צמודים לצוות המעון?.

היכנסו למעון ובדקו האם הוא נקי ובטיחותי, האם הריהוט והצעצועים מתאימים לגיל הילדים?

האם קיים סדר יום ותכנית גרייה והאם צוות המעון מספיק גמיש להתאים את התכנית לצרכי הילדים?

הכירו את המטפלות ואת מנהלת המעון, שאלו אותן על היחס שלהן לנושאים שחשובים לכם כהורים. הרגישו את היחס של המטפלות לשאלות שלכם : האם הן נלחצות מהשאלות או האם הן שמחות לפגוש הורה איכפתי ומתעניין? מה דעתן על שיתוף הפעולה בין ההורים וצוות המעון?

אלו שאלות שניתן לשאול ולבדוק לפני שמכניסים ילד למעון, עשו זאת בעדינות ורגישות אך בביטחון עצמי.
וכמובן, שאלו שכנים וחברים ולימדו מהניסיון שלהם, בקשו המלצות מאנשים שאתם סומכים על שיקול דעתם.
זו זכותכם לדעת בידי מי אתם מפקידים את ילדיכם הקטן ורק כך תוכלו להיות שקטים ורגועים בזמן שהוא מחוץ לטווח ההשגחה שלכם.



שאלה: חופשת הקיץ כמעט ומוציאה אותנו מדעתנו, הקייטנות הסתיימו, הילדים משועממים ורבים ביניהם ובנוסף, בעלי ואני מאבדים את הזוגיות, אין לנו רגע שקט ל"ביחד שלנו". מה אפשר לעשות חוץ מלברוח לחו"ל?

אחרי שסיימנו עם הקייטנות לקטנים, עם הטיול לאילת, עם הנסיעה לסבתא, לדודה ולחברים שגרים ליד הים לא נותר לנו אלא להעביר את השבועות שנותרו עד לתחילת שנת הלימודים בבית. כמובן שאפשר לתכנן יום בריכה ויום טיול או פיקניק על גדות הירדן ובכל זאת ישנם מספר דברים שאפשר לעשות בבית ללא מאמץ גדול ובלי הוצאות מיותרות. אציע שני רעיונות ואתם יכולים להרחיב ולפתח אותם ע"פ ההעדפות שלכם :

מסעדת יוקרה משפחתית : שבו עם הילדים ותכננו יחד ארוחת ערב "יוקרתית" כשכל בני המשפחה שותפים לרעיון. יחד החליטו על תפריט (כמובן שכל ילד יכול לבחור את המאכל האהוב עליו) וכיתבו על דף יפה כפי שמקובל במסעדות הטובות. החליטו מי אחראי על עריכת השולחן ומי על הפינוי ואת ההכנות והבישולים אפשר לעשות יחד ולהפוך זאת לחגיגה אמיתית.

ערב קולנוע ביתי : כל מה שצריך כדי לבלות ערב (או בוקר) מיוחד הוא לבחור סרט וידאו טוב, לסגור את הבית, לנתק טלפונים, להכין פופקורן ביתי ולהחשיך את החדר. ליצירתיים שבינינו מומלץ להכין עם הילדים כרטיסי כניסה לסרט ולחלק למוזמנים לפני תחילת הסרט.

בלהט ההתרוצצות סביב הילדים אסור לשכוח לטפח ולשמר גם את הזוגיות. הורים רבים מרגישים שהזוגיות שלהם "מופקרת" לטובת הטיפול האינטנסיבי בילדים וההרגשה שלא נותר לנו כוח לעצמנו היא די נפוצה בתקופה זו.

שוב, חופשה זוגית או יציאה לסרט, הצגה או מסעדה תמיד יכולים להרגיע ולמלא את המצברים לקראת שבוע נוסף של מרוץ אחר הילדים אבל אפשר למצוא גם דרכים לטיפוח הזוגיות בתוך המסגרת הביתית.

החליטו יחד על שעה מסוימת בערב שבה הילדים נדרשים להיכנס לחדרים שלהם וגם אם הם לא רוצים לישון עליהם להעסיק את עצמם בלי להפריע לכם.
קחו לעצמכם לפחות שעה ביום שבה אתם לבד (בסלון, בחדר השינה או בחצר ) ופנקו את עצמכם במשקה שאתם אוהבים, בשיחה שקטה ואפילו בהוצאת קיטור הדדית. הילדים ישמחו לגלות שאתם יודעים לדאוג לעצמכם וילמדו מכם לדאוג גם לעצמם.

והצעה אחרונה ל"טיול של יום אחד לצרפת" : כל מה שצריך זה לשלוח את הילדים לסבא וסבתא או לחברים, להזמין (או להכין יחד) אוכל צרפתי, סרט צרפתי וכמובן יין טוב. לנעול את דלת הבית (המקפידים מספרים לכולם שהם נוסעים מחוץ לעיר) לנתק טלפונים ולבלות יחד יום של פינוק הדדי.

אם תרגישו שזה עושה לכם טוב, תוכלו לבלות גם באיטליה, סין או בכל מקום אחר שתבחרו והעיקר שתיהנו.



שאלה: יש לנו ילדה בת ארבע והגננת סיפרה לנו שהיא נמנעת מלשחק בארגז החול ולצבוע בצבעי גואש. היא ילדה מאוד חייכנית ומשחקת הרבה אך בעקבות הדברים של הגננת שמנו לב שהיא פוחדת להתלכלך ולכן לא משחקת במשחקים שעלולים ללכלך אותה. היא מאוד אוהבת להתלבש יפה ורוצה אפילו להתאפר כמו אימא. האם היא צריכה טיפול כדי להירגע ולא לפחד מלכלוך?

מהדברים שכתבתם נדמה לי שאתם הורים אינטליגנטים ורגישים מספיק בשביל לנסות לעזור לביתכם ואני לא בטוח שיש צורך בטיפול מקצועי לפני שתנסו להתמודד עם העניין בכוחות עצמכם.

בגיל הזה ילדים מרגישים הזדהות עם ההורים ולכן ביתכם מנסה להיות כמו אימא ולחקות את התנהגותה. היא רוצה להתאפר ולהתלבש כמו אימא ויתכן שהיא מבקשת לשמור על הניקיון "כמו אימא". לא הייתי מסיק בהכרח שהיא "פוחדת להתלכלך" ואפשר יהיה לשאול אותה ולהבין ממנה מדוע היא נמנעת מלכלוך.
יתכן מאוד שתקבלו ממנה תשובה בסגנון :"אני רוצה להיות יפה ונקייה כמו אימא".
בכל מקרה ההימנעות שלה ממשחק בארגז החול ומשימוש בצבעי גואש פוגעת בתפקוד שלה בגן ולכן ניתן יהיה לשחרר אותה מכך באמצעות פעילות פשוטה שתעשו יחד איתה בבית.

הציעו לה משחק בו אתם ההורים מזמינים אותה להתלכלך בצבעים או בחול כאשר אתם מתחילים את הפעילות והיא מצטרפת אליכם. עשו זאת עם חיוך ותוך שימוש בהומור והביעו בפניה את הרגשתכם הנעימה תוך כדי המשחק.

יתכן מאוד שבתחילה היא תירתע אך ככל שתמשיכו ותפגינו הנאה מהמשחק היא תרגיש נוח יותר ותצטרף אליכם.

הסבירו לה (אם צריך) שבתום המשחק תוכלו להתקלח ולכבס את הבגדים ושהרגשת החופש במשחק עולה על המאמץ שכרוך בניקוי הגוף אח"כ.

עוד דבר קטן לעניין הבגדים איתם היא הולכת לגן. הורים רבים שולחים את ילדיהם לגן בבגדים חדשים ויפים כאילו הם הולכים למסיבה. רצוי להלביש את הילד בבגדים נוחים כך שיוכל לשחק בחופשיות ואם צריך אז גם להתלכלך בלי להרגיש אשמה מיותרת.



שאלה : לאחר בדיקות רבות וביקורים בגנים רבים, כולל מחוץ לעיר, בחרנו את הגן שנראה לנו המתאים ביותר לילד שלנו. לאחר כחודשיים בגן יש לנו הרגשה שלא טוב לילד שלנו בגן. הוא ילד אנרגטי ואוהב לשחק ולהשתולל ובגן יש הרגשה של משטר קפדני ומשמעת נוקשה. למען האמת הגננת התלוננה כבר מספר פעמים שהילד לא שקט ומפריע. כיצד נדע אם הבעיה היא של הילד או של המסגרת בה הוא נמצא?

תחילה בואו נעמיד דברים בפרופורציה המתאימה. בחירת גן לילד אינה "בחירה לחיים" ובוודאי אינה "חתונה קתולית". אם נדמה לכם שלא טוב לילד בגן, אפשר לשקול העברתו לגן אחר ואין צורך להרגיש אשמה וסבל מיותרים.
ישנן מספר נקודות שראוי לבחון כשעולה שאלת ההתאמה של הילד לגן:

האם הגננת מדברת בקול רם ובכעס?, האם הגננת תוקפנית במקום להיות החלטית ביחס שלה לילדים?, האם ביקורת שלכם כהורים נתקלת בהתנגדות מצד הגננת?, האם היחס של הגננת כלפי הילדים נוקשה מידי?. האם הילד מתלונן או מסרב ללכת לגן?
חשוב לבחון כיצד היא נפרדת מהילדים בסוף היום והאם היא משדרת ביטחון ותחושה שהוא יכול לסמוך עליה?.

אם נוצר מתח ותחושה של יריבות בין הגננת להורים ? זה סימן ברור שכדאי להעביר את הילד מהגן. חבל שהילד ישלם את מחיר המתחים שבין ההורים לגננת ? בלי להתייחס לשאלה "מי צודק"?

מרגע שהחלטתם להעביר אותו לגן אחר, היו שלמים עם החלטתכם והשתדלו לא להעביר את החרדות לגן החדש.

ספרו לגננת החדשה על הקשיים שהיו בגן הקודם, עודדו את הילד לספר גם כן מה היה לו קשה. הימנעו מלשדר תחושה שאתם לא סומכים על הצוות בגן החדש.
זכרו הילד צריך זמן כדי לשקם את האמון בגננת החדשה ואת האמון בעצמו ? תנו לו את הזמן.

היכולת של הגן לספוג התנהגויות לא שקטות תלויה בצוות העובד בגן ולפעמים גם בהרכב הילדים בגן. יתכן מאוד שבגן החדש יוכלו להכיל טוב יותר את ילדכם עם אופיו הלא שקט.
אם גם בגן החדש יתקבל דיווח על חוסר שקט, קשיי ריכוז, קושי בקבלת גבולות או חוסר שיתוף פעולה מצד הילד אז יש מקום לשקול בדיקה יסודית יותר ולהשוות את תפקודו לתפקוד המצופה מבני גילו. במידה ואיש מקצוע יאבחן קשיים שהם מעבר לחוסר התאמה בין ילד לגננת מסוימת ? יש מקום לשקול התערבות טיפולית לילד ויעוץ להורים ולצוות הגן.




שאלה: פניתי לפסיכולוגית הגן בבקשה לקבל ממנה מידע על התערבות שעשתה בגן עם הילד. רציתי לדעת אילו בדיקות ערכה לילד ומה היו התוצאות? תגובתה של הפסיכולוגית הייתה:"זה לא עניינך אילו בדיקות עשיתי ומה התוצאות".

שאלתי היא : האם המידע חסוי מפני ההורים של הילד?

כל מידע רפואי ובכלל זה מידע פסיכולוגי הקיים לגבי הילד חייב להיות חשוף להורים, כולל כל הרישומים הנמצאים בתיק הרפואי / הפסיכולוגי שלו.

זכותם של ההורים לקבל את כל המידע כולל אילו בדיקות נערכו ומה תוצאותיהן.

חובה על הפסיכולוג להעביר את כל המידע להורים בלי שום מגבלה.

קשה לי להאמין שזו הייתה תגובת הפסיכולוגית (וסליחה מראש) שלא זו בלבד שאינה מקצועית, לטעמי התגובה חצופה ולא אנושית.



שאלה: אני נשואה בפעם השנייה ויש לי ילדה בת חמש מהנישואים הקודמים. לפני כחצי שנה נולד לי בן ולאחרונה הבת הגדולה מתנהגת בצורה שונה מהרגיל. היא מרבה לבכות ולהתלונן על כל דבר, להציק לאחיה ולריב עם הבעל שלי. אני חוששת שהיא מרגישה שהוא אוהב את הבת שלו יותר מאשר אותה. חשוב לי לציין שבעלי מגדל את ביתי מאז שהייתה בת שנה ולא מבחין בין שני הילדים משום בחינה. מה היית מציע לי לעשות?

הילדה שלך מגיבה ככל הנראה ללידה של אחיה הצעיר ולא לעובדה שהאב שמגדל אותה אינו אביה הביולוגי. העובדה שאת שמה דגש על נושא זה מעידה יותר על החרדות שלך. השינוי שחל בהתנהגות של ביתך הוא די נפוץ ולהערכתי אין צורך להיבהל ממנו. כל המערכת המשפחתית שלכם עוברת שינוי וכל בני המשפחה צריכים להתארגן מחדש בעקבות השינוי הזה. במשפחה שלכם השינוי מורכב יותר בגלל המורכבות של המבנה המשפחתי ולכן נדרשת מכל אחד מכם עבודה נפשית נוספת. הרגשות שמתעוררים אצלך בעקבות הלידה של הבן שונים מאלו שהתעוררו כשנולדה ביתך הבכורה, גם בגלל שמדובר בלידה של בן, גם בגלל שמדובר בנישואים שניים ואפילו בגלל שאת כבר בוגרת ומנוסה יותר מבעבר. תהליך דומה עובר גם בעלך וגם הקשר ביניכם מקבל מימד נוסף בעקבות הלידה של הילד המשותף.

הבת הגדולה מגיבה לשינויים שחלים בכל בני המשפחה ובעיקר מתמודדת עם הדרישה הטבעית להתחלק בתשומת הלב של ההורים עם ילד נוסף שמצטרף למשפחה.
המלצתי אלייך היא לשוחח עם בעלך ואח"כ לשוחח עם הילדה על מה שכולם מרגישים, לאפשר לה לבטא גם את הרגשות החיוביים שהיא מרגישה ביחס לאחיה אך גם את הרגשות השליליים בלי לחשוש שהם יבטלו את הדברים החיוביים.

הסבירו לה שאתם מבינים את השינוי שחל בה אך אל תהססו לדרוש ממנה לגלות בגרות ולהתאפק ולווסת את התגובות שלה. "מותר לקנא באח הקטן אך אסור להציק לו", "מותר לבכות כשמרגישים צורך אך כדאי לדבר על הרגשות כדי שאפשר יהיה לתקן דברים ולשפר את ההרגשה".



שאלה: בני בין שנתיים וחצי, נמצא בפעוטון מתחילת השנה. המטפלת הראשית מאוד נוקשה ולטעמי אינה מטפלת בילדים כראוי. חשבנו להעביר אותו לפעוטון אחר אך מבחינה טכנית זה לא מסתדר. האפשרות העומדת על הפרק היא החזרתו למטפלת הפרטית שטיפלה בו עד לשנה שעברה. האם מעבר כזה עלול לפגוע בילד?

באופן עקרוני הייתי אומר ששינוי של מסגרת, גם אם הוא מתרחש באמצע השנה, אינו חייב לפגוע בילד. אמנם יש סיכון כזה אך ניתן להפוך את הסיכון לסיכוי למשהו טוב יותר.

במקרה שלך, לא ברור לי עד כמה גרועה המטפלת אך אם לדעתך הישארות בפעוטון פוגעת בילד ולא מצאת דרך לשנות את המצב במסגרת הפעוטון (כמו שיחות עם המטפלת, יעוץ והדרכה מקצועית וכו' ) אז הייתי ממליץ להעביר את הילד למסגרת אחרת גם אם רק כדי שאתם כהורים תהיו רגועים יותר.
לגבי החזרתו למטפלת הקודמת, אני רואה שתי נקודות שראוי להתייחס אליהם:

חשוב לדאוג שהילד לא יפגע מבחינת האפשרות להיחשף לאינטראקציות חברתיות. רוב המטפלות הפרטיות מקבלות מספר מצומצם של ילדים ולא כולם באותם גילאים. במידה ועלול להיווצר מצב שתצומצם האינטראקציה החברתית בשעות הבוקר הייתי מציע לכם להקפיד להפגיש אותו עם ילדים בני גילו בשעות אחה"צ כך שכאשר הוא ישולב בגן, בשנה הבאה, יהיו לו המיומנויות החברתיות הנחוצות כדי להשתלב בצורה טובה בחברת הילדים.


חשוב לדאוג שחזרתו למטפלת הקודמת לא תחווה על ידו כנסיגה לתקופה המוקדמת שלו כתינוק. אפשר להסביר לילד שהמעבר למטפלת הוא כדי שהוא יתבגר יותר, לעודד אותו "להראות לה כמה הוא גדל מהשנה שעברה וכמובן לדאוג שהיא תתייחס אליו בהתאם לגילו ולצרכים ההתפתחותיים שלו.


אם תעשו זאת בצורה רגישה וללא חשש מצידכם, וכמובן רק לאחר פרידה מסודרת מילדי הפעוטון והצוות, הוא יוכל לעשות את המעבר ולנצל את המסגרת הקטנה והיחס האישי האינטנסיבי להמשך גדילה והתפתחות.



שאלה: הבת שלנו חוגגת בקרוב יום הולדת שלוש וחשבנו שזה זמן מתאים לגמול אותה מהמוצץ. הבעיה היא שבחודשים האחרונים ניסינו מספר פעמים וזה נגמר בצרחות אימים לתוך הלילה ובכניעה שלנו ללחץ. השאלה היא למה כל כך חשוב לגמול מהמוצץ ואם כן מתי ואיך נכון לעשות את זה?

השימוש במוצץ כמו בחפצי מעבר אחרים מהווה מרכיב חשוב בהתפתחות של הילד ובמעבר שהוא עושה מתלות בהורים לעצמאות. הילד מצליח למשל, להרגיע את עצמו בעזרת המוצץ ונזקק פחות להרגעה ישירה מהאימא. בעזרת המוצץ הוא מצליח להתגבר על תסכולים ועל מצבי משבר כמו פרידה מההורים.
בשלב מסוים יש צורך לגמול אותו מהמוצץ ולהציע דרכים אחרות להרגעה ולנחמה.

אורתודנטים ורופאי שיניים יסבירו לנו ששימוש מוגבר במוצץ פוגע במבנה הפה והלסת ובצמיחת השיניים ועלול לגרום לרפיון בשרירי הפה ומכאן עלולות להופיע בעיות בהתפתחות הדיבור ובעיקר בהגיית צלילים.

אלו סיבות מספיק טובות לגמול את הילד מהמוצץ בשלב המתאים ואני מקווה שהן יסייעו לכם להרגיש יותר בטוחים לקראת תהליך הגמילה. ברור לי שאם אתם מהססים לגבי הצורך בגמילה יקשה עליכם "לשכנע" את הילדה בחשיבות העניין.

שאלת העיתוי תלויה בבשלות של הילדה ולא בהכרח בגיל. נכון הוא שרוב הילדים מגיעים לבית הספר כשהם גמולים כבר מהמוצץ ולכן לא צריך להיות בחרדה גדולה מידי בעניין הזה. העיתוי של יום ההולדת יכול להיות מצוין, אם הילד מספיק בוגר אפשר לבנות סביב החגיגה גם את הצעד ההתבגרותי הזה.
כמו בכל עניין אחר, גם כאן חשוב מאוד להיות קשוב לילד ולנסות לזהות את מידת היכולת שלו לעמוד במשימה.
אפשר ורצוי לעשות את התהליך בהדרגה, להתחיל מהפחתת שעות השימוש במוצץ, אח"כ לאפשר שימוש בלילה וברגעי משבר ובסופו של דבר אפשר לעשות טקס פרידה מהמוצץ ולוותר עליו סופית.
צריך להיזהר שהילד לא ימצוץ את האגודל כתחליף למוצץ כי אז הגמילה עלולה להיות קשה יותר.
לגבי השאלה שלכם נדמה לי שביתכם עדיין לא בשלה לגמילה מהמוצץ ואולי רצוי לא ללחוץ ולהילחץ מיום ההולדת שמתקרב, חכו עוד קצת ולאחר שגם אתם תרגישו בטוחים לגבי העיתוי עשו זאת בהדרגה וברגישות. בשום אופן אל תציעו תחליף בצורת ממתק או משהו אחר שבעתיד הוא יצטרך להיגמל גם ממנו, תנו לו הרבה תמיכה ועידוד בצורת חיבוקים ואמירות מעודדות זה הרבה יותר מועיל.




שאלה: יש לי ילד בגן, בן 3 , שמגיב באלימות כלפי הילדים האחרים בגן ולעיתים זורק צעצועים בשעת כעס. כגננת מתחילה ניסיתי שיטות שונות לטפל בבעיה אך היא נמשכת. ההורים של הילד מספרים שגם בבית הוא מתנהג בצורה דומה וגם הם חסרי אונים. מהי הדרך היעילה להתמודד עם המצב?

על פניו נראה שיש לילד בעיה של גבולות אך לפני שאתייחס לנושא חשוב לבחון נקודות נוספות. האם יש לילד קשיים בהתפתחות הדיבור? כיצד הוא מתקשר עם בני גילו? ומה רמת העמידה שלו בפני תסכולים? האם יש לו קשיים בקשב וריכוז והאם קיימות בעיות משפחתיות העלולות לעורר בו מצוקה כלשהי?
לאחר שנשללו בעיות בתחומים האחרים אפשר יהיה לבחון שיטות התערבות כדי לסייע לו לשפר את יכולת ההסתגלות שלו לגבולות הגן.
הבסיס לכל התערבות הוא התמדה וסבלנות. לרוב, כשמנסים להכחיד התנהגות שלילית של ילד וללמד אותו לסגל התנהגות חיובית חלופית נראה בשלב הראשון החמרה בהתנהגות השלילית. זוהי תגובה טבעית לשינוי שהילד חווה בסביבה שלו ? הוא נצמד להתנהגות המוכרת לו ומחזק אותה כי עדיין לא רכש דרך אחרת להתמודדות. בשלב זה חשוב לא להתייאש ולהתמיד בתכנית.
חשוב להראות לילד שיש בגן כללים ברורים ושבאופן עקבי כולם נדרשים למלא אחר הכללים.
חזקי את הילד בכל פעם שהוא מראה התנהגות חיובית והימנעי מתגובה כאשר הוא מפגין התנהגות שלילית. אין מקום להעניש אותו אך ניתן בהחלט למנוע ממנו הטבות לאחר התנהגות שלילית.
המעורבות של ההורים וההתגייסות שלהם לתכנית חשובה מאוד לילד ויכולה לקדם את השינוי בהתנהגותו. אך במידה וההורים לא יכולים או לא רוצים לשתף פעולה ? פשוט התעלמי מהם והמשיכי בתכנית בגן. ילדים לומדים מהר מאוד לעשות הבחנה בין המסגרות השונות ולדעת שדברים שמותר לעשות בבית לא בהכרח מותר לעשות בגן. יש סיכוי טוב שהילד ילמד להתנהג בצורה חיובית בגן וימשיך בהתנהגותו השלילית בבית. אז גם יתכן מאוד שההורים יבואו מיוזמתם ויבקשו ללמוד ממך איך לשנות את התנהגותו בבית.



שאלה: הבת שלנו לא מוכנה לקבל את המילה "לא" ובכל פעם שאנחנו מסרבים למלא את בקשותיה היא פורצת בבכי. היא לא רוצה להתקלח ולא רוצה ללכת לישון ואם היא רוצה לשחק במשחק מסוים זה חייב להיעשות מייד. היא אמנם רק בת ארבע אך אנו חוששים מהעתיד כיוון שהיא צפויה לפגוש בחיים הרבה מצבים בהם היא לא תקבל את מה שתרצה. השאלה היא האם לתת לה לבכות או שיש דרך טובה יותר להגיב?

הילדה שלכם נראית לי פשוט "מתבגרת" צעירה שמנסה ללמוד את העולם ואת עצמה. מה יותר יפה מלראות ילדה בת ארבע שמנסה לעשות סדר בעולם שלה? היא רוצה כמו המבוגרים שסביבה להחליט מה לעשות ומתי וכועסת מאוד כשלא מאפשרים לה לעשות זאת.
סליחה... שכחתי לרגע שהיא בת ארבע ואולי כדאי שתחכה קצת לפני שהיא מנהלת את העולם וגם שתהנה מהעובדה שיש מי שדואג לה ומחליט בשבילה. כדי שזה יקרה היא צריכה אתכם ההורים ? הסבירו לה שיש דברים שרק אתם מחליטים לגביהם ויש דברים שמותר גם לה להיות שותפה להחלטה. היו עקביים בדרישות שלכם ממנה וכך תעזרו לה להרגיש בטוחה בעולם ברור ויציב. אל תיבהלו מהתסכול שלה כאשר היא לא מרוצה מהתקיפות שלכם, זה רק טבעי.
אל תצפו שהיא תעשה את מה שאתם מבקשים עשו את הדבר בשבילה גם אם היא כועסת. כך למשל אם ביקשתם ממנה להפסיק לצפות בטלוויזיה והיא מסרבת ? פשוט קומו וכבו את הטלוויזיה.
אל "תתנו לה לבכות" ? תרשו לה לבכות, למה לא? אבל אל תשאירו אותה לבד, חבקו אותה כשהיא מתוסכלת ובוכה, תאמרו לה שזה בסדר לבכות אבל שלמרות הבכי צריך לעשות את מה שנדרש. אל תיכנעו לבכי אך מצד שני אל תכעסו עליה כשהיא בוכה המשיכו לחזק אותה ולאהוב אותה גם בין הדמעות.




שאלה: הילד שלנו נגמל מטיטולים אך הוא מסרב לשבת על האסלה ונראה לנו שהוא פוחד מהאסלה. ניסינו שיטות שונות אך זה לא עזר. איך אפשר לעזור לו?

הדרך הטובה ביותר להתחיל לטפל בנושא היא לברר עם הילד מדוע הוא נמנע מעשיית הצרכים באסלה? ילדים רבים מתקשים לעשות את המעבר מהטיטול לאסלה וחלקם מגלים פחדים סביב הנושא. אם תשאלו את הילד תגלו אולי עולם עשיר ולפעמים מפחיד ומאיים, המתקיים באסלה. יש הפוחדים ליפול לתוכה ויש הפוחדים להישאב עם המים, יש הפוחדים ממפלצות שגרות בתוך האסלה ויש כאלו שפשוט מתקשים להיפרד מהיצירה שלהם.
לילדים יש עולם דמיוני עשיר מאוד ובעניי זה תמיד מרתק לנסות ולהכיר אותו ולשחק איתם בו.
חלק משיטות הטיפול מנסות לקרב בין הילד לאסלה ולעשות אותה ידידותית יותר לילד. לדעתי, יש בשיטות אלו סוג של הכחשה או לפחות ניסיון לסתור את התוכן הדמיוני שהילד פיתח סביב הנושא. כיוון שידוע לנו שתהליך רכישת הרגלי הניקיון קשור לאלמנטים של שליטה ועצמאות - ניסיון לשלול מהילד את החוויה שלו עלול להיתקל בהתנגדות מצידו ובעקשנות להחזיק בפחדים.
הדרך שאני מצאתי כיעילה ביותר היא לא להיבהל מהפחדים של הילד ולא להתנגד להם. דווקא להיפך.
חישבו רגע במושגים של ילד קטן ונסו לראות את הדברים מנקודת המבט שלו ? "לשבת מעל תהום כשמתחת יש מאגר מים.... להטיל חלק ממני לתוכו, לשמוע את רעש הנפילה למים ולחשוב מה היה קורה אם אני הייתי מחליק פנימה?.... לראות את מערבולת המים ואיך הכל נשאב פנימה... הרעש הנוראי שמשמיעה הניאגרה...

ואם באמת יש מפלצות באסלה? (אף אחד לא הוכיח לי שאין...) ואם הן יחליטו לצאת בדיוק כשאני יושב שם?.... ואיך הן יגיבו כשידעו מה אני עושה להן בבית שלהן?.... אם מישהו היה יושב מעל לבית שלי ועושה לתוכו את מה שאני עושה - גם אני הייתי כועס...."

אם אנחנו כהורים לא ניבהל מהעולם הדמיוני של הילד נוכל להצטרף אליו ומתוכו למצוא את הדרך להרגיע אותו בלי לעורר את התנגדותו.
אולי אתם לא יודעים ואולי רק לא זוכרים אבל בעולם המפלצות יש גם מפלצות טובות ויש כאלו שאוהבות את מה שאנחנו משאירים באסלה (על טעם וריח אין להתווכח... ) ואם מקשיבים היטב אפשר לשמוע את קולות השמחה שלהן בכל פעם שאנחנו "מורידים את המים". אם "נאמין" ונקבל את החלק הראשון של הסיפור נוכל להצטרף לילד ולשבת לידו בשירותים ולגלות לו את החלק האחר של הסיפור. אם נקשיב לילד ונקבל את הסיפור שלו אין לי ספק שגם הילד יקבל אותו - הרי זה הסיפור שבנינו יחד...


 

 

  מכון בקשר  ת.ד. 8795, קריית שמונה  טל. 04-6959208 נייד: 050-5761651   E-mail: michael@bekesher.com      www.bekesher.com

Add to Favorites  |  Make Us Your Home Page  |  Site Map  |  [Top]
לייבסיטי - בניית אתרים