דף הבית >> שאלות ותשובות >> ילדים בגיל בית-הספר
 

שאלות ותשובות בנושא ילדים בגיל בית-הספר

שאלה: אני אימא צעירה וילדי הבכור אמור לעלות לכיתה א'. הוא כל כך קטן ומפונק ואני חוששת שהוא לא יסתדר בחצר הענקית של בית הספר ובתוך ההמולה של כל הילדים הגדולים שמסתובבים שם. מה עליי לעשות כדי להבטיח שהוא לא יפגע ? איך הוא יוכל ללמוד שיעור שלם בלי להפריע? מה אם ההישגים שלו לא יהיו מספיק טובים?


החרדה שאת מבטאת בשאלה שלך נפוצה מאוד בקרב הורים צעירים אך גם הורים שכבר עברו את החוויה הזו עם ילדיהם הגדולים יותר מגלים חשש דומה.
אנו עוסקים הרבה בהכנת הילד לקראת המעבר ולא תמיד זוכרים שגם ההורים זקוקים להכנה ולהתייחסות לחוויה שלהם כאשר ילדם עולה לכיתה א'.

הורים רבים חוששים מאובדן השליטה על הילד, זהו שלב נוסף בתהליך הנפרדות של הילד מההורים והם נדרשים להסתגל למצב החדש.
לעיתים החששות של ההורים מביאים אותם להגיב בתוקפנות כלפי צוות בית הספר, לעיתים חוויות לא נעימות של ההורה עצמו מבית הספר מעוררות בו חרדה ביחס לילד. הכניסה לבית הספר חושפת את ההורים והמשפחה ותיתכן התנגשות בין הגישה החינוכית של ההורים לזו של בית הספר.
מכיוון שבית הספר מבוסס על מדידת הישגים הורים רבים מרגישים שהם מוערכים, יחד עם הילד, מבחינת ההישגים שלהם בתחום החינוכי והלימודי.

כדי להימנע מחרדות ולחצים מיותרים ומהתנגשויות ועימותים עם הילד ועם המערכת החינוכית רצוי שההורים ילמדו לסמוך על בית הספר ולא פחות חשוב מכך ? לסמוך על הילד.

אחד הגורמים המרכזיים שתורמים להסתגלות של הילד לבית הספר הוא העמדה הפנימית החיובית של ההורים כלפי בית הספר. חשוב שההורים ירגישו שבית הספר הוא גורם מסייע וישתפו פעולה עם הצוות החינוכי.
חשוב שההורים יכירו את המחנכת של הילד, יפגשו איתה לפני תחילת הלימודים, ילמדו להכיר אותה ויבנו יחד איתה בסיס של אמון וקשר חיובי.

רצוי שההורים ישתפו את המחנכת בקשיים של הילד (אם יש כאלו) ברגישויות שלו ובהעדפות שלו. קשר טוב עם המחנכת מסייע רבות לילד בהשתלבות בכיתה, מפחית חרדות ומעודד את הילד לשתף פעולה עם דרישות הלימודים.

חשוב לזכור שהמעבר לכיתה א' הוא הזדמנות לצמיחה של הילד, רוב הילדים סקרנים לקראת המעבר ומרגישים שזה המקום "לילדים הגדולים". סמכו על הילד שיוכל להתגבר על הקשיים ושיש לו הכוחות להתמודד עם המשימות של בית הספר. הורים רבים מדווחים שהופתעו לגלות כמה הילד שלהם התבגר עם המעבר לכיתה א' ? יש סיכוי טוב שגם ילדכם יפתיע אתכם אם תאמינו בו וביכולותיו.

שבחו אותו על ההצלחות שלו ועזרו לו לקבל בהבנה את הקשיים שלו.

ודבר אחרון, סמכו על עצמכם. אל תתנו לקשיים לימודיים לפגוע בהערכה העצמית שלכם כהורים. זכרו שלמרות ההתרגשות והחרדות שעולות, מדובר בשלב מעבר ורוב הילדים עוברים אותו בהצלחה גם אם חלקם זקוקים לסיוע.
שחררו את עצמכם מאחריות בלעדית על מצבו הלימודי של הילד ולימדו להיעזר במורים ובצוות המסייע של בית הספר.

אל תשכחו שילדכם (וגם אתם), הוא רק בן אדם( לא מושלם ולא נקי מטעויות ומקשיים ), קבלו את ילדכם (ואת עצמכם כהורים) כפי שהוא ואהבו אותו.




שאלה: יועצת בית הספר המליצה לנו לפנות לטיפול נפשי עבור הילד שלנו והשאלה היא האם כדאי לפנות עכשיו או לחכות עד אחרי החופש?
בתקופת החופשה הגדולה רוב הילדים וההורים וכמובן גם המטפלים השונים "מאבדים" את המסגרת הקבועה והיציבה שמתקיימת במהלך השנה. אובדן המסגרת והיציבות עלולה לפגוע בתהליך הטיפולי ומכאן שלא כדאי להתחיל בטיפול בתקופה זו ורצוי להמתין עד לסיום החופשה.

אבל בחלק מהמקרים יש צורך בהתערבות קצרה ולא בתהליך ארוך וממושך ואז רצוי להתחיל בטיפול גם אם צפויות הפסקות או שיבושים בסדר הפגישות. המלצתי אליכם היא לפנות כעת להערכה ואבחון ובמידה וההמלצה תהייה לטיפול קצר אז ניתן יהיה להתחיל אותו במהלך החופשה. אם ההמלצה תהייה לטיפול ממושך אז רצוי לסיים את שלב ההערכה ולהמתין עד לסיום החופשה ורק אז להתחיל בטיפול.




שאלה: הבת הקטנה שלנו אמורה לעלות לכיתה א' בשנה הבאה. היא מכירה את המספרים ופותרת תרגילי חיבור וחיסור והיא גם מכירה אותיות ומזהה את השם שלה. לפני מספר ימים פנתה אלינו הגננת וביקשה את אישורינו לאבחון של פסיכולוגית הגן. השאלה היא מדוע יש צורך באבחון, האם זה אומר שמשהו לא בסדר עם הילדה שלנו?

למען האמת, הדרך הפשוטה ביותר לענות על השאלה היא להפנות אותה לגננת ולפסיכולוגית הגן. הן מכירות את הילדה ואת נוהלי בדיקות הבשלות המקובלים במקום מגוריכם ואין לי ספק שהן ישמחו לתת את התשובות לשאלותיכם.
אולם, מכיוון ששאלה זו מעניינת הורים רבים אתייחס למספר נקודות בנושא.

1. יתכן והנוהל המקובל במקום מגוריכם הוא להעביר מבחן סינון לכל ילדי הגן כדי לקבל תמונה כוללת של ילדי הגן ומתוכה לזהות את הילדים שלגביהם מתעורר קושי או עולה התלבטות ביחס למידת הבשלות שלהם לקראת המעבר לבית הספר.
2. למרות שביתכם מגלה יכולת שכלית גבוהה יתכן ויש לה קשיים בתחומים אחרים שעלולים להקשות על הסתגלותה לדרישות בית הספר. חשוב לבדוק את התפקוד הרגשי ואת התפקוד החברתי ולקחת אותם בחשבון במכלול השיקולים לקראת העלייה לכיתה א'.
הצעתי אליכם היא לחתום על ההסכמה לבדיקה ולאחר קבלת התוצאות להיפגש עם פסיכולוגית הגן ולשקול יחד את היתרונות והחסרונות בכל אחת מהאופציות העומדות על הפרק.




שאלה: אני אם חד הורית ויש לי ילדה בת 7. אנו מתחילות את הבוקר במלחמה כיוון שהיא מסרבת להתעורר וזה מתסכל אותי מאוד. דווקא בשיא הלחץ של ההתארגנות בבוקר היא נזכרת שהיא רוצה להתפנק ואני מאבדת את הסבלנות. מה אני יכולה לעשות כדי להקל על המצב?

זה נשמע לי באמת מתסכל מאוד להתחיל את היום במלחמה ואולי יש אפשרות לעשות את זה קצת אחרת. תחילה נסי לחשוב על הרעיון של להתחיל את היום בפינוק באופן חיובי, מה רע בזה? כל מה שנדרש הוא להתעורר רבע שעה קודם ולהזמין את הילדה למספר דקות של פינוק.... לי זה נשמע הרבה יותר נחמד ממלחמה...
משום מה יש לי הרגשה שגם את מתקשה להתעורר בבוקר אחרת היית חושבת על הרעיון הזה לבד וגם לא היית נסערת כל כך מהדרישות של ביתך בבוקר.
אם זה יעבוד תוכלו ליהנות מבקרים נעימים יותר, ואם זה לא יעזור נסי לבדוק מספר נקודות נוספות : האם היא ישנה מספיק? אולי הקושי בהתעוררות קשור לעייפות? יתכן והשעון הביולוגי שלה שונה ולכן ההתעוררות בבוקר קשה לה?
במצב כזה אפשר לנסות להרגיל אותה לישון מוקדם יותר ולצורך זה תאלצי גם את לוותר על תכניות הלילה בטלוויזיה ולעזור לה לישון מוקדם מהרגיל.
העובדה שאת אם חד הורית מעוררת מחשבות לכיוון של מידת תשומת הלב שהילדה מקבלת ואולי ניתן יהיה לשוחח איתה על האפשרות ששעת הפינוק תהיה בצהריים או בערב ? במקום בבוקר.
וכיוון נוסף למחשבה הוא האם היא מסתדרת בבית הספר והאם הקושי להתעורר קשור לקושי להגיע לבית הספר? אם התשובה חיובית ? רצוי לבחון אפשרויות להקל עליה בלימודים או לעזור לה להרגיש טוב יותר בבית הספר ? כמובן רק לאחר שתביני מה מקור הבעיה שם.




שאלה: החופש הגדול לא נגמר ואנחנו מותשים מהילדים. הם בני 9 ו- 11 וכל היום רבים, לא מקשיבים להוראות שלנו ויש לנו הרגשה שהם איבדו כל רסן. השאלה היא איך לעצור את הסחף השלילי?

החופש הגדול אמנם יסתיים בקרוב אך נראה לי שהבעיה שלכם איננה תלויה רק בחופש. יש מקום לבחון את הסמכות ההורית שלכם ולעשות משהו בנידון כי אתם עלולים לגלות שגם אחרי שיסתיים החופש לא יסתיימו הבעיות.

נכון שתקופת החופש ילדים (כמו גם מבוגרים) מאבדים את המסגרת וקצת הולכים לאיבוד. ישנן דרכים רבות להכניס מעט מסגרת לילדים בתקופה זו ובמדורים הקודמים כתבתי על כך. למען האמת קיבלתי תגובות רבות שסיפרו שהילדים ביקשו להאריך את המסגרת הביתית החדשה גם לתקופת הלימודים. כך למשל כתבה לי אימא שאימצה את הרעיון לתת לבן שלה "משכורת" עבור עבודות גינון שביצע בחופש והילד ביקש ממנה להמשיך את "הסכם השכר" גם לתקופת הלימודים.

באותה מידה התנהגות שלילית של ילדים בחופשה, אובדן המסגרת ובמיוחד אובדן הסמכות ההורית, עלולים להתחיל בחופשה ולהימשך גם אחרי החזרה ללימודים.

הייתי מציע לכם לאסוף את שני הילדים, לשוחח איתם בתקיפות ולבנות יחד איתם מסגרת פעילות בתוך הבית לתקופה שנותרה עד לסיום החופש. תוכלו לתגמל אותם בפרס כלשהו אם הם יעמדו בתנאים שקבעתם והפרס ישמש גם ככלי להגברת המוטיבציה שלהם. עשו זאת מתוך עמדה של כוח ולא ממקום של ייאוש או חוסר אונים. תכננו יחד את השיחה והבהירו לילדים שהמצב הנוכחי לא ימשך בשום מקרה.

אם תצליחו לעשות זאת (ואין סיבה שלא תצליחו) תראו תוצאות שיוכלו להימשך גם להמשך השנה.




שאלה: לפני כחודש הבן שלי נפגע בתאונת דרכים ושבר את רגלו. מאז הוא מתקשה לחזור לעצמו בעיקר בבית. הוא מתפנק ומסרב לעשות דברים שבעבר עשה ללא קושי, הוא מסרב ללכת בבוקר לבית הספר ואנחנו צריכים להבטיח לו מתנות כדי שיסכים ללכת. בבית הספר אין שום בעיות והמחנכת מספרת לנו שהוא שמח ומצליח בלימודים כמו בעבר. השאלה היא האם הוא מגיב לטראומה מהתאונה והאם צריך לקחת אותו לטיפול?


מתוך מדברים שתיארתם במכתב המפורט ברור שהילד מגיב לחוויה שעבר סביב תאונת הדרכים אך נדמה לי שהוא מגיב יותר לתגובה שלכם ולא לאירוע עצמו. אתם מתארים שינוי בקשר שבינו לביניכם אך בשאר התחומים נדמה שהוא חזר לתפקוד מלא. כדאי יהיה לבדוק תחילה את התגובות שלכם לתאונה ובעיקר נדמה לי שאתם מרגישים אשמה על כך שלא הצלחתם להגן עליו ולמנוע את התאונה. הילד מגיב לשדרים הלא מילוליים שאתם מעבירים בבית ובעיקר לרגישות הרבה, ואולי המופרזת שאתם מפגינים כלפיו.
תאונת דרכים היא ללא ספק חוויה קשה שעלולה לעורר תגובה פוסט טראומטית אך לא כל מי שחווה תאונת דרכים יפתח בהכרח תגובה כזו. ישנם לא מעט אנשים, ובכלל זה גם ילדים, שמצליחים להתמודד עם החוויה ולהתגבר על הפגיעה.

כדי שההורים יוכלו לסייע לילד להתגבר על הקשיים, חשוב מאוד שהם יקבלו את התמיכה המתאימה כדי שהם יוכלו לעבד לעצמם את החוויה ולהתפנות רגשית למצוקה של הילד.

אני מתרשם שאתם עדיין לא התגברתם על הקושי שלכם ולכן אתם מתקשים לעזור לילד שלכם לחזור לתפקוד הרגיל בבית. הייתי ממליץ לכם לקבל יעוץ קצר שיאפשר לכם להבין את התהליך שאתם עוברים ואז תוכלו לחזור הביתה ולעמוד לצידו של ילדכם ובעיקר להחזיר את הסמכות ההורית שלכם למקומה הטבעי.




שאלה: הילד שלנו בן 8 והשבוע הוא התלונן על כך שחבריו מקבלים דמי כיס קבועים והוא לא. למען האמת אנו קונים לו כמעט כל מה שהוא רוצה ולא חסר לו דבר אך הוא מתעקש לקבל דמי כיס. לנו זה נראה כמו "לשלם לו משכורת" וזה לא ממש מוצא חן בעניינו...מה דעתך?

אני מאוד אוהב את הרעיון של הילד שלכם וממש מעריך אותו על היוזמה ועל הנכונות שלו להתבגר ולהתחיל לנהל את "חייו הכלכליים" מגיל צעיר.

למען האמת לא ברורה לי ההתנגדות שלכם לרעיון ומה החשש שעולה אצלכם מפני מתן דמי כיס... האם אתם מתקשים לוותר על התלות הכלכלית שלו בכם? ומדוע להתייחס לעניין כאילו אתם "משלמים לו משכורת"?
בעניי, מתן דמי כיס היא דרך מצוינת להקנות לילד הרגלי צריכה נבונים, בניית סדרי עדיפויות, בגרות ועצמאות.

העובדה שאתם קונים לו כל מה שהוא מבקש מגבירה את התלות שלו בכם, מונעת ממנו להעריך את משמעות הכסף ומשאירה אותו "ילד קטן ומפונק".
אם תחליטו לנסות את השיטה של מתן דמי כיס קבועים ? עשו זאת בחוכמה ובמתינות והשכילו ללוות את הילד, לפחות בשלבים הראשונים, כך שלא יווצר מצב שבו הוא מבזבז את דמי הכיס וחוזר אליכם לבקש שתקנו לו "כמו פעם".
תחילה הגדירו סכום שבועי שנראה לכם סביר, אל תתנו לו את דמי הכיס על בסיס יומי אל על בסיס שבועי ? כך הוא ילמד גם להתאפק ולתכנן את הוצאותיו לאורך הזמן.
הגדירו אילו הוצאות אמורים לכסות דמי הכיס ואילו הוצאות אתם מממנים מהתקציב המשפחתי. למשל, קניית ממתקים או צעצועים ומשחקים קטנים ימומנו באמצעות דמי הכיס אך ביגוד, אוכל ומתנות ליום ההולדת ימומנו ע"י ההורים.
הציעו לילד לחסוך חלק מהסכום השבועי וכך יוכל לרכוש גם דברים יקרים יותר בהמשך.
יתכן מאוד שהילד שלכם יגלה בעתיד הקרוב "יזמות עסקית" ויציע לכם הצעות נוספות בתחום זה ? אל תיבהלו, שחקו איתו ועודדו אותו לעצמאות גם בתחומים אחרים כמו לקיחת אחריות על הישגיו הלימודיים ועל התנהגותו בבית.




שאלה: יש לי ילד בן 8 והוא מתחצף אליי ללא גבולות ובמהלך החופש המצב רק מחמיר. ניסיתי כל מיני דרכים להתמודד עם הבעיה אבל שום דבר לא עוזר. עם האבא שלו אין בעיה אבל האבא בקושי נמצא בבית. מה עליי לעשות?

מתוך דברייך נראה שהמוקד של הקושי אינו רק ביחסים שבינך לבין הילד שלך אלא גם ביחסים שבינך לבין בן זוגך ואולי המצב מבטא גם קושי שלך עם עצמך. הייתי מציע לך לברר קודם עם עצמך מדוע את חווה עומס רגשי כל כך גדול ומה הדרכים לצמצום העומס המוטל עלייך. יתכן מאוד שמעט "אויר לנשימה" יאפשר לך לראות את הדרך לשיפור הקשר עם הילד ולמניעת ההתחצפות שלו. נדמה לי שהוא מנצל את העייפות הרגשית שלך או אולי מוצף בחרדה בגלל חוסר הפניות שלך אליו.

דבר נוסף שתוכלי לעשות הוא לשוחח עם בן זוגך ולנסות ללמוד ממנו כיצד הוא מצליח למנוע מהילד להתחצף אליו. מה הוא משדר לילד שגורם לו להימנע מהתחצפויות?

כמו כן חשוב לגייס את בן זוגך למשימה כיוון שאפשר להניח שחלק מהקושי שלך נובע מהעובדה שהוא לא נמצא הרבה בבית. אפשר למצוא דרכים שונות לחזק את הנוכחות שלו בבית ולא בהכרח ע"י צמצום שעות העבודה שלו.

למשל מעורבות שלו בנעשה בבית בשעות שהוא עובד יכולה לשפר את ההרגשה שלך או חוזה בינו לבין הילד שמחייב את הילד להתקשר אליו כאשר הוא צריך תמיכה. שיחה משותפת בין כל בני המשפחה תוכל להעלות רעיונות לשיפור המצב ולחזק את ההרגשה של כולם שלא מדובר בהכרח בבעיה של אימא בלבד.




שאלה: הילד שלנו מאוד אינטליגנטי וממושמע, לומד בכיתה ד' ומאוד מצליח בלימודים. לאחרונה גילינו שהוא גונב כסף מהבית ואף עימתנו אותו עם העניין והוא הודה אך לא מצא הסבר למעשיו. אנו לא יודעים אם וכיצד להעניש אותו ואיך לגרום לכך שהתנהגות זו לא תחזור על עצמה. מה דעתך?


הילד שלכם מספיק חכם להבין שהמעשה שעשה אינו ראוי ולא מקובל ואני לא מוצא טעם להעניש אותו או להטיף לו מוסר. אני פחות מודאג מהגניבה עצמה ויותר מוטרד מהמסר שהילד מנסה להעביר לכם בעצם ההתנהגות החריגה שלו.

כל ניסיון לטפל בגניבה עצמה דומה לניסיון להוריד חום כאשר הגוף סובל מדלקת. החום הוא רק סימן לכך שמשהו השתבש במערכת הגופנית. כך גם הגניבה היא רק סימן לכך שמשהו השתבש במערכת הנפשית. נסו להבין מהילד מה מציק לו, היכן קשה לו והאם משהו מטריד אותו ללא קשר להתנהגות האסורה. באופן עקרוני התנהגות כזו מצביעה על חסך כלשהו שהילד מנסה למלא אותו בגניבת הכסף. החסך הוא רגשי והפתרון שהילד מצא הוא תרגום של החסך הרגשי לחסך חומרי. יתכן והילד מאותת על פגיעה שהוא חווה, גם אם היא לא מוחשית. יתכן והוא מרגיש שאינו מקבל מספיק תשומת לב או שאתם עסוקים בעניינים אחרים ולא רואים אותו מספיק.

במידה ולא הצלחתם להבין את המניעים למעשיו כדאי לפנות לאיש מקצוע המתמחה בטיפול בילדים ובאמצעות כלים לא מילוליים ניתן יהיה לזהות את המקור למצוקה של הילד ולהציע לו מענה מתאים יותר.




שאלה : הילד שלנו לומד בכיתה ב' והוא מגלה פחדים רבים, חושש להיכנס לחדרו בלילה לבד וגם בבית הספר הוא מתקשה להתרכז ומבקש להתקשר הביתה בטענה שאינו מרגיש טוב. בבית הוא חסר גבולות, לא ממושמע ומתחצף, ומאוד קשה לנו להתמודד עם הכוחנות שהוא מפגין בבית. בעלי הוא איש צבא קבע ומגיע הביתה רק בסופי שבוע ומאוד מקפיד לפנק אותו ואני עובדת כגננת ומפעילה את כל כוחותיי כדי להציב לו גבולות ולהשתלט על התובענות שלו.

איך יתכן שילד שמתנהג כמו "גיבור גדול" מול ההורים מפחד מכל כך הרבה דברים?


העובדה שהילד מצליח "לנצח את הוריו" רק מחזקת את הפחדים והחרדות שמציפים אותו. הילד אומר לעצמו :"אם אני הקטן, מצליח להכניע את ההורים שלי אז מי ישמור עליי מהפחדים שלי?", והוא נשאר בודד מול עולם מורכב ומאיים בלי דמויות תומכות שיגנו עליו.

עולמו הפנימי של הילד הקטן מכיל גם דחפים תוקפניים אותם הוא יכול להקרין החוצה בצורה של התנהגות תוקפנית כלפי העולם (כמו התובענות שלו כלפיכם) אך דחפים אלו מתבטאים גם בצורה הפוכה של פחדים מפני התוקפנות שבחוץ (כמו פחד מחושך, ממפלצות או קושי להישאר בבית הספר לאורך יום שלם).
דווקא ההורה שמקפיד על הגבולות עם הילד ונחשב בעניו כהורה "הפחות טוב" הוא ההורה שאליו ייצמד הילד כי הוא משדר יותר בטחון ועוצמה מההורה המפנק. ילד שמרגיש שהוריו מספיק חזקים להתגבר על התוקפנות שלו (מציבים לו גבולות) ירגיש גם מספיק בטוח שהם יוכלו להגן עליו מפני התוקפנות שבאה מבחוץ (הפחדים מפיגועים למשל) וגם מפני זו שבאה מתוכו (הפחדים הדמיוניים ממפלצות למשל).

במקרה שלכם, האבא משרת בצבא אך הילד לא רואה בו דמות סמכותית ומגינה כי הוא עסוק בעיקר בלפנק את הילד (אולי מתוך רגשות אשמה על ההיעדרות שלו במשך השבוע).
התגייסות משותפת של שניכם והקפדה על גבולות תחזק את בטחונו העצמי של הילד ותפחית את החרדות שלו. התמיכה של האבא בגישה החינוכית שלך והמעורבות שלו גם כאשר הוא מחוץ לבית תאפשר לילד להתחזק ובמקביל תחזק אותך בהתמודדות היום יומית עם הילד.



שאלה: הילד שלי (בן 8 ) מסרב לעשות בדיקת דם. הוא פוחד מהכאב שמצפה לו. אני מנסה לשכנע אותו שזה לא כואב אבל האמת היא שגם אני פוחדת מזריקות. האם יתכן שהוא רגיש במיוחד לכאב ומה אפשר לעשות כדי להרגיע אותו?

לכל ילד, כמו לכל מבוגר יש סף כאב אישי, יש היכולים לסבול כאב בדרגה גבוהה ויש הרגישים גם לדרגות נמוכות של כאב.
באופן עקרוני כאב זו חוויה סובייקטיבית והיא שונה מאדם לאדם ושונה ממצב אחד לאחר. למשל אפשר לקבל מכה על הגב ולחייך (צ'פחה חברית ) ואפשר לקבל את אותה מכה באותה עוצמה בדיוק אבל כעונש המלווה בזלזול ואז החוויה הרבה יותר כואבת ומשפילה.
הכאב יכול להיות ממקור חיצוני או ממקור פנימי, החוויה האישית מושפעת מגורמים רבים ? חיצוניים, פסיכולוגיים וחברתיים.
אם מקור הכאב הוא פנימי חשוב מאוד לנסות להבין אותו כי הוא מעיד על קיומה של מצוקה הדורשת התייחסות מתאימה. גם כאשר מקור הכאב הוא חיצוני ? כמו למשל מכה כתוצאה מנפילה ? ניתן לצמצם את חוויית הכאב ע"י מתן תמיכה,חום ואהבה לילד וע"י הקניית ביטחון שהכאב הוא זמני ויחלוף בהמשך.

הדוגמא הבולטת ביותר היא כאשר חייל נפצע במהל קרב ובגלל שהוא דרוך ומרוכז במשימה הוא לא חש בכלל את הכאב. רק לאחר שהאירוע הסתיים הוא עלול לגלות את הפציעה ולחוש את עוצמת הכאב.

תגובות של הורים לחוויית הכאב של הילד יכולות להעצים או למתן אותה. לא הייתי מציע להכחיש את הכאב במשפטים כמו:"זה לא נורא", או "לא קרה כלום".

ומצד שני הייתי ממליץ לא להגיב בהיסטריה עם משפטים כמו:"אוי מסכן שלי, זה בטח כואב נורא".
הכחשת הכאב תגרום לילד להרגיש שלא מבינים אותו ולא מאמינים לו והוא עלול ללמוד להכחיש גם רגשות אחרים שהוא מרגיש. תגובות מעצימות מעידות על כך שהכאב של הילד קשה יותר להורים מאשר לילד. הורה שמעצים את הכאב של הילד עלול לגרום לילד ללמוד שכאב זה דבר נורא ולעשות שימוש מניפולטיבי בכאב.

התגובה הבריאה והמאוזנת תהיה כזו שמאשרת את קיומו של הכאב ומעודדת את הילד למצוא פתרונות יעילים למצב מתוך בטחון שמדובר בעניין זמני שיחלוף עם הזמן.

לשאלתך, הייתי מציע להרגיע את הילד ע"י הסבר שאכן הוא עלול לחוש בכאב כתוצאה מהדקירה של המחט אך הכאב אינו בלתי נסבל והוא חולף. אפשר לעודד אותו ולהזכיר לו שבעבר הוא התגבר על כאבים חזקים יותר (מי לא נפל מאופניים או במגרש המשחקים?) ושאנו בטוחים שגם הפעם יוכל להתמודד עם החשש וגם עם הכאב שמתלווה לבדיקה.




שאלה: אילו דרכים מעשיות יש לקדם את הילד ולהכינו לקראת בית הספר?

- אפשר כמובן לרכוש משחקים וחוברות מוכנות לקראת כיתה א' ולעבוד עם הילד במהלך החופשה ? אבל היזהרו לא להפוך את העניין למעמסה על הילד.
חשוב שהילד יגלה עניין והנאה מהמשימות. כדי להגביר את ההנאה מתהליך הלמידה כדאי לעשות זאת דרך משחק ואפילו דרך פעולות שגרתיות המתקיימות בכל בית.

- אפשר לעלות במדרגות, לרוץ ולקפוץ תוך כדי ספירה, הדגמה של מושגים כמו גבוה ונמוך, למעלה ולמטה, מהר ולאט וכו'. בדרך זו נחזק את המוטוריקה הגסה של הילד וגם את ההבנה שלו בחשבון.

- משחקי מים יכולים לשמש דרך מהנה ללמידה של כמויות ונפח. אפשר לקחת כוסות בגדלים שונים, למלא כוס אחת במים ולהעביר את המים מכוס לכוס וכך ללמוד מושגים כמו הרבה ומעט, נפח, כמות וכו'.

- קיפול כביסה : בלי ספק אחת המשימות השגרתיות והמשעממות בכל בית. אפשר להפוך פעילות זו למשחק מהנה עם הילד ולאמצעי ללמידה של צבעים, גודל, התאמה לפי גודל וצבע (של גרביים למשל), כמויות, חשבון (לספור כמה חולצות יש בערימה) למי מבני המשפחה יש ערימת בגדים גבוהה יותר, למי יש יותר בגדים וכו'.
- טיול בחצר או כל יציאה מהבית יכולה להיות הזדמנות טובה ללמידה תוך כדי משחק. למשל לספור מכוניות במגרש החניה, לזהות צבעים של מכוניות, להקשיב לרעשים בסביבה, להתייחס למזג האוויר, בנינים גבוהים לעומת נמוכים, קרובים לעומת רחוקים וכו'.

חשוב מאוד לעשות את הדברים בדרך הנוחה והמהנה ביותר לילד ולהורים, הדבר העיקרי הוא לבנות בסיס חיובי ולהימנע מעימותים עם הילד סביב הפעילות המשותפת. עודדו את הילד לדבר תוך כדי המשחק על הרגשות שלו, על מה שמפריע לו, על הציפיות שלו מבית הספר ועל החרדות שלו לקראת המעבר.




שאלה: אני אימא צעירה וילדי הבכור אמור לעלות לכיתה א'. הוא כל כך קטן ומפונק ואני חוששת שהוא לא יסתדר בחצר הענקית של בית הספר ובתוך ההמולה של כל הילדים הגדולים שמסתובבים שם. מה עליי לעשות כדי להבטיח שהוא לא יפגע ? איך הוא יוכל ללמוד שיעור שלם בלי להפריע? מה אם ההישגים שלו לא יהיו מספיק טובים?

החרדה שאת מבטאת בשאלה שלך נפוצה מאוד בקרב הורים צעירים אך גם הורים שכבר עברו את החוויה הזו עם ילדיהם הגדולים יותר מגלים חשש דומה.
אנו עוסקים הרבה בהכנת הילד לקראת המעבר ולא תמיד זוכרים שגם ההורים זקוקים להכנה ולהתייחסות לחוויה שלהם כאשר ילדם עולה לכיתה א'.

הורים רבים חוששים מאובדן השליטה על הילד, זהו שלב נוסף בתהליך הנפרדות של הילד מההורים והם נדרשים להסתגל למצב החדש.
לעיתים החששות של ההורים מביאים אותם להגיב בתוקפנות כלפי צוות בית הספר, לעיתים חוויות לא נעימות של ההורה עצמו מבית הספר מעוררות בו חרדה ביחס לילד. הכניסה לבית הספר חושפת את ההורים והמשפחה ותיתכן התנגשות בין הגישה החינוכית של ההורים לזו של בית הספר.
מכיוון שבית הספר מבוסס על מדידת הישגים הורים רבים מרגישים שהם מוערכים, יחד עם הילד, מבחינת ההישגים שלהם בתחום החינוכי והלימודי.

כדי להימנע מחרדות ולחצים מיותרים ומהתנגשויות ועימותים עם הילד ועם המערכת החינוכית רצוי שההורים ילמדו לסמוך על בית הספר ולא פחות חשוב מכך ? לסמוך על הילד.

אחד הגורמים המרכזיים שתורמים להסתגלות של הילד לבית הספר הוא העמדה הפנימית החיובית של ההורים כלפי בית הספר. חשוב שההורים ירגישו שבית הספר הוא גורם מסייע וישתפו פעולה עם הצוות החינוכי.
חשוב שההורים יכירו את המחנכת של הילד, יפגשו איתה לפני תחילת הלימודים, ילמדו להכיר אותה ויבנו יחד איתה בסיס של אמון וקשר חיובי.

רצוי שההורים ישתפו את המחנכת בקשיים של הילד (אם יש כאלו) ברגישויות שלו ובהעדפות שלו. קשר טוב עם המחנכת מסייע רבות לילד בהשתלבות בכיתה, מפחית חרדות ומעודד את הילד לשתף פעולה עם דרישות הלימודים.

חשוב לזכור שהמעבר לכיתה א' הוא הזדמנות לצמיחה של הילד, רוב הילדים סקרנים לקראת המעבר ומרגישים שזה המקום "לילדים הגדולים". סמכו על הילד שיוכל להתגבר על הקשיים ושיש לו הכוחות להתמודד עם המשימות של בית הספר. הורים רבים מדווחים שהופתעו לגלות כמה הילד שלהם התבגר עם המעבר לכיתה א' ? יש סיכוי טוב שגם ילדכם יפתיע אתכם אם תאמינו בו וביכולותיו.

שבחו אותו על ההצלחות שלו ועזרו לו לקבל בהבנה את הקשיים שלו.

ודבר אחרון, סמכו על עצמכם. אל תתנו לקשיים לימודיים לפגוע בהערכה העצמית שלכם כהורים. זכרו שלמרות ההתרגשות והחרדות שעולות, מדובר בשלב מעבר ורוב הילדים עוברים אותו בהצלחה גם אם חלקם זקוקים לסיוע.
שחררו את עצמכם מאחריות בלעדית על מצבו הלימודי של הילד ולימדו להיעזר במורים ובצוות המסייע של בית הספר.

אל תשכחו שילדכם (וגם אתם), הוא רק בן אדם( לא מושלם ולא נקי מטעויות ומקשיים ), קבלו את ילדכם (ואת עצמכם כהורים) כפי שהוא ואהבו אותו.



 

 

  מכון בקשר  ת.ד. 8795, קריית שמונה  טל. 04-6959208 נייד: 050-5761651   E-mail: michael@bekesher.com      www.bekesher.com

Add to Favorites  |  Make Us Your Home Page  |  Site Map  |  [Top]
לייבסיטי - בניית אתרים