דף הבית >> שאלות ותשובות >> יעוץ נפשי למבוגרים
 

שאלה: אני בן 45 ומעשן למעלה מעשרים שנה. ניסיתי להפסיק לעשן מספר פעמים ללא הצלחה. לאחרונה שמעתי על תרופה פסיכיאטרית שעוזרת להיגמל מעישון. האם זה נכון?

אכן יש אמת בשמועה ששמעת. קיימת בשוק תרופה הנקראת "זייבן" שבמקורה נועדה לטיפול בדיכאון. עם הזמן הגיעו דיווחים ממטופלים שבנוסף לשיפור בדיכאון הייתה גם ירידה בדחף לעשן ומחקרים מסודרים שנעשו בנושא אכן אישרו את הדברים. כיום ניתנת התרופה, במינון נמוך מזה הניתן לדיכאון, לאנשים המבקשים להיגמל מעישון. התרופה ניתנת רק ע"י מרשם רופא ולאחר בדיקת ההתאמה של האדם לשימוש בתרופה.

התרופה אינה כלולה בסל הבריאות אך קופות החולים מסבסדים אותה ב - 50% כך שניתן לרכוש אותה במחיר סביר.

כמו כל תרופה גם לזייבן יש תופעות לוואי אך הן ברובן קלות וחולפות עם הזמן.

המלצתי אליך היא לפנות לרופא המשפחה ולבקש לבדוק את האפשרות להיעזר בתרופה לצורך גמילה מעישון.




שאלה: אבי חולה במחלה גנטית והוצע לכל האחים להיבדק כדי לדעת האם גם אנו נושאים את הגן הפגום. הרופאים אומרים שזיהוי מוקדם לא ירפא את המחלה אך נוכל לנקוט בצעדים שימנעו התפרצות חריפה בעתיד. אני מעדיף לא לדעת כדי לא להילחץ אבל כולם מייעצים לי להיבדק. מה דעתך?

כמובן שלא אוכל לתת לך יעוץ רפואי כי זו לא המומחיות שלי אך אוכל להגיד מספר מילים על המרכיב הפסיכולוגי במצב שבו אתה נמצא.
החלטה כזו תלויה במבנה האישיות שלך ולא כולנו דומים בסגנון ההתמודדות עם מצבים כאלו. היכולת שלך לחיות במצב של חוסר וודאות שונה מזו של שאר האחים שלך ויתכן מאוד שאח אחד ירגיש שלא יוכל לעמוד בחוסר הידיעה וירצה להיבדק מייד ואילו אח אחר יעדיף שלא לדעת ויחיה בשקט עם העניין.

אם חוסר הידיעה יגרום לך להיות במתח ובחרדה שתפגע באיכות החיים שלך אז עדיף שתיבדק ואז תידרש להתמודד עם אחת משתי אופציות : או שתגלה שאתה נושא את הגן הפגום ואז תנקוט בצעדים שיצמצמו את הנזק או שתגלה שאתה בריא ואז בוודאי תשמח מאוד ותירגע.
נדמה לי שההתלבטות שלך מעידה על כך שאתה מסוג האנשים שמתקשים להתמודד עם מצבים מעורפלים ועצם הפניית השאלה אליי מרמזת על רמת חרדה שקשורה לא רק למחלה הגנטית אלא גם לקושי בסיסי בקבלת החלטות.
הצעתי אליך היא לבחור בדרך שתגרום לך להרגיש רגוע ופחות מוטרד. נראה לי שאם תיגש לבדיקה יהיה לך קל יותר להתמודד עם התוצאות כי כך לפחות תדע היכן אתה עומד ותוכל לגייס את הכוחות להמשך התמודדות יעילה.

אני מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה




שאלה: יש לנו בן מאוד ביישן, הוא בן 27 ועדיין אין לו חברה, למרות שהוא מאוד היה רוצה חברה לחיים. הוא מוכשר ומצליח בעבודתו בחברת מחשבים גדולה, יש לו מעט חברים וגם איתם הוא מדבר בעיקר באינטרנט. כל דבר מביך אותו ואפילו את הסידורים בבנק אנחנו עושים בשבילו. גם את השאלה שלו אנחנו שולחים במקומו. מה יוכל לעזור לו?

נראה לי שהבן שלכם סובל מחרדה חברתית שמגבילה אותו מאוד ופוגעת בתפקוד התקין שלו ובלי ספק גורמת לו סבל רב.

אנשים הסובלים מחרדה חברתית חשים אי נוחות במצבים המחייבים קשר עם אחרים. החרדה מתגברת כאשר הם נדרשים לעמוד במרכז העניינים ולכן קשה להם להשתתף במפגש חברתי או להתחיל בקשר רומנטי, לדבר בציבור ולפעמים אפילו לאכול במסעדה או לבקש עזרה ברחוב.

לרוב הם יראו גם סימנים גופניים כמו הסמקה, הזעה בידיים ורעד בגוף, דופק מהיר ועוד.
ילדים הסובלים מהפרעה זו נראים כאילו הם ביישנים או מופנמים אך הבעיה שלהם מורכבת הרבה יותר. הם מאוד רוצים להתגבר על "הביישנות" אך חוששים שילעגו להם.
במקרים רבים מדובר באנשים מוכשרים מאוד, רגישים ומודעים לעצמם ולכן גם קשה להם להתגבר על הקושי כי הם בטוחים שברגע שינסו להתגבר על הביישנות הם יתחילו להסמיק וכולם ישימו לב לכך והם יהיו שוב במרכז העניינים.

במקרים רבים עלול להיפגע הדימוי העצמי ונצפה בירידה משמעותית בערך העצמי עד לסיכון להתפתחות של דיכאון בעקבות החרדה החברתית.

רוב האנשים עם חרדה חברתית יכולים להיעזר בטיפול. הטיפול היעיל ברוב המקרים הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי ולעיתים הוא ישולב עם טיפול תרופתי.

במהלך הטיפול ילמד המטופל להכיר את הבעיה שלו ולזהות את הגורמים המעוררים את החרדה ובהמשך ילמד להגיב בצורה המותאמת להתעוררות החרדה. כמו כן הוא לומד לזהות את דפוסי החשיבה וההתנהגות המגבירים את הסימפטומים ולשנות אותם לדפוסים יעילים יותר.

בטיפול קבוצתי ניתן יהיה לתרגל מיומנויות חברתיות ולהתקרב בהדרגה למצבים מעוררי החרדה.

הדרך לסייע לבן המתייסר שלכם היא לעודד אותו לקרוא חומר על ההפרעה (הוא וודאי ידע למצוא חומר באינטרנט) להבין שיש אפשרות להרגיש טוב יותר ולפנות לטיפול מקצועי בו הוא יתחיל את המסע שלו לעתיד טוב יותר.




שאלה: אני בן 35 ולפני כחצי שנה אבי מת מהתקף לב פתאומי. מאז אני סובל מסימנים הדומים להתקף לב, כמו כאבים בחזה וביד וכל הבדיקות שעשיתי הראו שבריאותי תקינה. הרופא אמר לי שמדובר בכאבים פסיכוסומאטיים ושאין לי בעיה רפואית בכלל. השאלה היא האם פחד מהתקף לב יכול לגרום לכאבים דמיוניים?

כאב פסיכוסומאטי הוא כאב אמיתי לכל דבר. אמנם הבסיס לכאב כזה אינו גופני אולם החוויה היא אמיתית לכל דבר וברמה הפיזיולוגית ישנה הפעלה של מסלולי כאב במערכת הנוירולוגית.

המקור לכאב הפסיכוסומאטי הוא רגשי ולכן הטיפול בו יתבסס על טיפול נפשי. מהדברים שכתבת אפשר לשער שהחוויה שלך את מותו הפתאומי של אביך עוררה בך חרדה שתורגמה לכאב פיזי במקום למצוא ביטוי רגשי.הפנייה לטיפול נפשי תאפשר לך לברר את החוויה ולעבד את האובדן של אביך ובתהליך זה יתכן מאוד שתיפתר גם בעיית הכאב הפסיכוסומאטי. קיימת אפשרות נוספת לטיפול מהיר יחסית באמצעות למידת טכניקות של הרפיה ודמיון מודרך שיכולים לשפר את מצבך.




שאלה: אני בן 28, נשוי כשנתיים ויש לי בעיה קשה עם אימא שלי. היא לא אוהבת את אישתי וכל הזמן מציקה לנו, היא מתלוננת שאני לא בא לבקר אותה מספיק אבל בכל פעם שאני מגיע יש לה רק תלונות. אשתי לא רוצה להגיע לבית של הוריי ואני חושש שהמצב רק יחמיר. מה אפשר לעשות כדי שאימא של תירגע?

אם אתה קורא את המדור בוודאי הבנת כבר שאנחנו לא יכולים לגרום לשינוי אצל מישהו אחר וכל מה שנוכל לעשות הוא להביא שינוי בעצמנו. רק כך נוכל להשפיע גם על הסביבה שלנו ולהוביל שינו במערכת בה אנו חיים.

אימא שלך מגיבה מתוך עולם המושגים שלה שנבנה לאורך שנים רבות והסיכויים שאתה תגרום לה לשנות את דרכיה הוא קלוש מאוד. לכן כל שנותר לך לעשות הוא לנסות לשנות את הגישה שלך אליה ואת ההתייחסות שלך לקשר איתה.

מצופה מאדם בגילך ובמצבך לעבד את הנפרדות מההורים. נפרדות אינה רק להתחתן ולעבור לגור בדירה משלך אלא נדרש תהליך פנימי שבסופו תוכל לקבל את הוריך כפי שהם ולצמצם את ההשפעה של התנהגותם עליך. נפרדות פירושה היכולת שלך לראות את ההורים כבני אדם עם היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם ולבנות לך את החיים עם מינימום תלות בהם. נדמה לי שיש לך ציפייה לא מודעת מאימך, שתקבל אותך כפי שאתה וציפייה זו לא מתממשת ? לפחות לא לטעמך. מצד שני אתה לא מצליח לקבל את אימך למרות מגרעותיה ולכן יש ביניכם מאבק סמוי מהעין כשכל צד מנסה לקרב את האחר ובפועל גורם ליותר התרחקות.

הייתי מציע לך לשקול קבלת טיפול שיסייע לך לעבד את הנפרדות מהוריך ובמקביל לבנות ולשמר את הקשר עם אשתך. במצב הנוכחי אני צופה סיכון לאיכות הקשר הזוגי שלך ובמשפט קצר אומר לך שללא פרידה רגשית מאימך יהיה לך מאוד קשה לפתח קשר בריא עם אשתך. אל תשליך את האחריות למצב על אימך ובהמשך גם לא על אשתך, טפל בעצמך ותגלה שיפור בהרגשה שלך ובקשר שלך עם סביבתך.




שאלה: אני אם חד הורית ויש לי בן שהשתחרר מהצבא לפני כשנה. הוא לא עובד ולא מוצא עניין בחיים. מאז שנפרד מהחברה שלו, לפני כשלושה חודשים, הוא הפסיק גם לנגן, דבר שאהב מאוד לעשות, ומצב הרוח שלו ירוד מאוד. הצעתי לו לפנות לטיפול אך הוא מסרב. איך אני יכולה לגרום לו לקבל עזרה?


לצערי האפשרויות העומדות בפנייך אינן רבות כיוון שלא מדובר בילד קטן ובגילו של בנך מצופה ממנו לגייס את העזרה בכוחות עצמו. יתכן והדאגה שלך מופרזת ושהוא עושה עבודה פנימית עם עצמו וזקוק לזמן כדי להתאושש מהפרידה מהחברה ולשקם את עצמו לקראת חיים עצמאיים.

מצד שני יתכן והוא בתחילתו או בעיצומו של תהליך דכאוני שעלול להחמיר אם לא יקבל עזרה מקצועית.

הדרך לעשות את ההבחנה בין שתי האפשרויות היא לנסות לשוחח עם הבן על הרגשתו ועל הדרך בה הוא רואה את עצמו מתגבר על המשבר. אל תנסי ללחוץ עליו לקבל עזרה מבחוץ אך הבטיחי לו שאם ירצה תתמכי בו ואפילו תוכלי ללוות אותו בתחילת התהליך אם ירצה בכך. נסי לקבוע איתו מועד סביר שעד אז הוא ינסה להתגבר על המשבר בכוחות עצמו ואם לא יצליח יסכים מראש לנסות יעוץ מאיש מקצוע.

הזמן הוא אחד המשתנים לזיהוי תהליך פתולוגי. אם מישהו איבד אדם שהיה קרוב אליו, סביר להניח שהוא יראה סימנים דיכאוניים בתקופה שלאחר האובדן. אם התגובות הדיכאוניות נמשכות מעל מספר שבועות ואפילו חודשים, יש מקום לשקול התערבות מקצועית.

 

 

  מכון בקשר  ת.ד. 8795, קריית שמונה  טל. 04-6959208 נייד: 050-5761651   E-mail: michael@bekesher.com      www.bekesher.com

Add to Favorites  |  Make Us Your Home Page  |  Site Map  |  [Top]
לייבסיטי - בניית אתרים